מְלָכִים ב׳ י״ח · כ״א

וּבָא בְּכַפּוֹ. כְּשֶׁאָדָם נִסְמָךְ עַל מִשְׁעֶנֶת קָנֶה רָצוּץ שֶׁנִּשְׁבַּר בְּיָדוֹ, בָּאִין רָאשֵׁי הַקְּרוּמִיּוֹת וְנוֹקְבִין אֶת כַּפּוֹ.

כְּעַן הָא אִתְרְחֵיצְתָּא לָךְ עַל סְמַךְ קַנְיָא רְעִיעָא הָדֵין עַל מִצְרַיִם דְאִם יִסְתְּמִיךְ גַבְרָא עֲלוֹהִי וְיֵעוּל בִּידֵיהּ וִיבַזְעִינֵיהּ כֵּן פַּרְעֹה מַלְכָּא דְמִצְרַיִם לְכֹל דְמִתְרַחֲצִין עֲלוֹהִי:

עתה הנה בטחת. הואיל ואין בך גבורה מעצמך הנה מהו בטחונך על מצרים, הלא הוא כמו משענת קנה רצוץ בראשו אשר אם יסמוך איש עליו, באים עוד הקסמין והקרומיות בכפו ונוקבין אותה, כן עזרת פרעה נהפך עוד לרעה:

משענת. ענין סמיכה:

הקנה. המטה:

הרצוץ. השבור ומרוסס, כמו (עמוס ד א): הרוצצות אביונים:

ונקבה. מלשון נקב וחור: