מְלָכִים ב׳ י״ז · ט׳

וַיְחַפְּאוּ. בָּדְאוּ, פִּתְרוֹנוֹ לְפִי עִנְיָנוֹ.

מִמִּגְדַּל נוֹצְרִים. שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי אֶלָּא לְהַעֲמִיד צוֹפֶה לִנְצֹר, בְּכָל בַּיִת גָּבוֹהַּ הֶעֱמִידוּ עֲבוֹדַת גִּלּוּלִים.

עַד עִיר מִבְצָר. כְּמוֹ מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל.

וַאֲמָרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִלִין דְלָא כַשְׁרִין קֳדָם יְיָ אֱלָהָהוֹן וּבְנוֹ לְהוֹן בָּמָן בְכָל קִרְוֵיהוֹן מִמִגְדַל תַּקִיף עַד קִירְוִין כְּרִיכָן:

ויחפאו. אמרו בסתר על ה׳ דברים שאינם ראוים לאומרן, כי כחשו בידיעתו והשגחתו, וכמו שנאמר (יחזקאל ח יב): כי אומרים אין ה׳ רואה אותנו עזב ה׳ את הארץ. ונאמר (ישעיהו כט טו): הוי המעמיקים מה׳ לסתיר עצה וכו׳:

ממגדל נוצרים. אף במגדל שעומדים בו הצופים וקוראם נוצרים, כי על ידם נשמרים בני העיר:

עד עיר מבצר. רצה לומר: בכל מקום, כקטן כגדול:

ויחפאו. מלשון חפוי וכסוי, ורוצה לומר: הסתירו, כדבר המכוסה:

כן. ראוי והגון, כמו (שופטים יב ו): ולא יכין לדבר כן:

ויחפאו הוסיפו פשע לחפאות עניני מינות באלהות כמו כת המשנים והמגשמים והמסלקים הידיעה וההשגחה, והמדברים סרה בתוארים וכדומה, ומזה באו לדחי שבנו במות בכל עריהם ומלאו הבמות בכל מקום ממגדל שמשם נוצרים כרמים ושדות עד ערי מבצר, רצה לומר בכ"מ קטון וגדול, הגם שתחילה היו הבמות לעבודת האל כבר כפרו באחדות ה' ושצריך שיהיה עבודתו במקום מיוחד מובדל ומקודש לשמו לא בכ"מ:

ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על ה' אלהיהם. הנה ויחפאו הוא מענין חפוי וכסוי והרצון בו שהם שמו נעלם ומכוסה נגד ה' דברים אשר אינם כן ר"ל שאינם נעלמים ממנו והמשל שהם חשבו שאין הש' ית' מבין אל מעשיהם ושהוא עוזב את הארץ ולזה היו עובדים לצבא השמים והיו עושין הפעלות המגונות ההם כמו שקד' מענינ' עד שכבר בנו במות בכל עריהם מהקטן עד הגדול והנה הקטן הו' מגדל נוצרים ר"ל מגדל שומדים שכאשר יהיו לאדם שדו' רבות וכרמים זה אחר זה יבנה מגדל בתוכם לשמור פירותיהם ולאצרם שם וגם במגדל ההוא בנו במה ולא הספיק להם זה אבל מחוץ לעיר הציבו להם מצבות ואשרים על כל גבעה גבוהה ותחת כל עץ רענן וזה כלו בהפך כוונת התורה שצותה לעבוד הש"י לבדו ובמקום אחד לבד אחר הבנות בית המקדש: