מְלָכִים ב׳ י״ז · ו׳

בִּשְׁנַת הַתְּשִׁעִית. לְמִרְדּוֹ שֶל הוֹשֵׁעַ.

וַיֶּגֶל אֶת יִשְׂרָאֵל. וַיַּגְלֶה אֶת יִשְׂרָאֵל, וְזֶה שִׁעוּר כָּל תֵּבָה שֶׁפֹּעַל שֶׁלָּהּ בְּהֵ"א, כְּגוֹן: 'פָּנָה' 'בָּנָה' 'גָּלָה' 'זָנָה' 'רָבָה', כְּשֶׁבָּא לָתֵת בְּרֹאשׁ הַתֵּבָה וָא"ו יוֹ"ד, אִם הַמִּלָּה מוּסֶבֶת עַל הַפֹּעַל, תְּהֵא הַיּוֹ"ד נְקוּדָה בְּחִירִ"ק, כְּגוֹן: וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ; וַיִּפֶן וַיֵּרֶד משֶׁה: וַיִּגֶל יְהוּדָה מֵעַל אַדְמָתוֹ: וַתֵּלֶךְ וַתִּזֶן גַּם הִיא: וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד. וְאִם הוּא מְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן מַפְעִיל, תְּהֵא הַיּוֹ"ד נְקוּדָה בְּסֶגוֹ"ל, כְּגוֹן: וַיֶּפֶן זָנָב אֶל זָנָב: וַיֶּגֶל אֶת יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה: וַיֶּזֶן אֶת יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַיִם: וַיֶּרֶב בְּבַת יְהוּדָה תַּאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה.

בְּשַׁתָּא תְשִׁיעֲתָא לְהוֹשֵׁעַ כְּבַשׁ מַלְכָּא דְאַתּוּר יַת שֹׁמְרוֹן וְאַגְלֵי יַת יִשְׂרָאֵל לְאַתּוּר וְאוֹתִיב יַתְהוֹן בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גוֹזָן וְקִירְוֵי מָדָי:

בשנת התשעית. מעת שמלך מעצמו [ולא מלך אם כן כל תשעת השנים, כי הלא אסרו בבית הכלא עד לא עלה על שמרון, ועליה צר ג׳ שנים, ומה שנאמר למעלה מלך הושע וכו׳ תשע שנים, רצה לומר: מהתחלת מלכותו עד הגלות, היה תשע שנים]:

נהר גוזן. רצה לומר: בחלח ובחבור, העומדות על נהר גוזן:

ויגל. מלשון גלות:

ויושב. מלשון ישיבה: