וַיִּמְצָא֩ מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֨וּר בְּהוֹשֵׁ֜עַ קֶ֗שֶׁר אֲשֶׁ֨ר שָׁלַ֤ח מַלְאָכִים֙ אֶל־ס֣וֹא מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם וְלֹא־הֶעֱלָ֥ה מִנְחָ֛ה לְמֶ֥לֶךְ אַשּׁ֖וּר כְּשָׁנָ֣ה בְשָׁנָ֑ה וַֽיַּעְצְרֵ֙הוּ֙ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר וַיַּאַסְרֵ֖הוּ בֵּ֥ית כֶּֽלֶא׃

וְאַשְׁכַּח מַלְכָּא דְאַתּוּר בְּהוֹשֵׁעַ מֵירְדָא דִי שְׁלַח אִזְגַדִין לְוַת סוֹא מַלְכָּא דְמִצְרַיִם וְלָא אַסֵיק תִּקְרוּבְתָּא לְמַלְכָּא דְאַתּוּר כִּשְׁנָא בִשְׁנָא וְאַחְדֵיהּ מַלְכָּא דְאַתּוּר וְאַסְרֵיהּ בְּבֵית אַסִירֵי:

וימצא. נודע למלך אשור כי הושע רוצה שוב למרוד בו, ושלח למלך מצרים לעוזרו, אף לא העלה לו המנחה כמו בכל שנה ושנה:

ויעצרהו. כי אז כאשר נודע לו, היה הושע עמו, ועצרו מללכת לארצו ואסרו בבית הכלא:

ויעצרהו. עכבו ומנעו, כמו (לעיל ד כד): אל תעצר לי:

כלא. ענין תפיסה, כמו (ירמיהו לב ג): אשר כלאו צדקיהו:

(ד-ו) וימצא אבל אחר כך מצא בו קשר ויעצרהו בבואו אליו, ויאסרהו בבית כלא וצר על שומרון ג' שנים ולכדה בשנה התשיעית והוא היה הגלות האחרון הכללי:

ויעצרהו מלך אשור ויאסרהו בית כלא. אחשוב שהיה זה אחר עבור תשע שני' להושע כי כבר עלה מלך אשור שמרון ויצר עלי' ובסוף הענין לכד שומרון ואז עצר הושע ועצרהו בבית כלא: