וַיִּתְאַנַּ֨ף יְהֹוָ֤ה מְאֹד֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַיְסִרֵ֖ם מֵעַ֣ל פָּנָ֑יו לֹ֣א נִשְׁאַ֔ר רַ֛ק שֵׁ֥בֶט יְהוּדָ֖ה לְבַדּֽוֹ׃

וַיְסִרֵם מֵעַל פָּנָיו. שֶׁגָּלוּ עִם הוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה.

וַהֲוָה רְגַז מִן קֳדָם יְיָ לַחֲדָא בְיִשְׂרָאֵל וְאַגְלִינוּן מֵאַרְעָא בֵית שְׁכִינְתֵּיהּ לָא אִשְׁתָּאַר לְחוֹד שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה בִּלְחוֹדוֹהִי:

ויתאנף ה׳. ובעבור כל זאת התאנף ה׳:

מעל פניו. רצה לומר: מארצו:

לא נשאר. בארצם:

ויתאנף. מלשון אף וחימה, כמו (מלכים א ח מו): ואנפת בם:

ויתאנף תחלה התאנף בישראל במה שהסירם מעל פניו דהיינו מעל השגחתו רצה לומר שהסתיר פניו מהם כבלתי מביט על עניניהם רק יהודה נשאר תחת ההשגחה: