מְלָכִים ב׳ י״ז · י״ג

וַיָּעַד ה'. הִתְרָה בָּהֶם.

נְבִיאֵי כָל חֹזֶה. נְבִיאֵי כָּל חָזוֹן, יֵשׁ חוֹזֶה שֶׁהוּא שֵׁם דָּבָר, כְּמוֹ: וְעִם שְׁאוֹל עָשִׂינוּ חוֹזֶה.

וְאַסְהֵיד יְיָ בְּיִשְׂרָאֵל וּבִיהוּדָה בְיַד כָּל סָפַר כָּל מֵילַף לְמֵימָר תּוּבוּ מֵאוֹרְחַתְכוֹן בִּישָׁתָא וְטַרוּ פִּקוּדֵי וּקְיָמַי כְּכָל אוֹרַיְתָא דְפַקְדִית יַת אֲבָהַתְכוֹן וְדִשְׁלָחִית לְוַתְכוֹן בְּיַד עַבְדֵי נְבִיַיָא:

ויעד ה׳. התרה בהם, ועל כי הדרך להתרות בפני עדים, אמר לשון ׳ויעד׳:

כל נביאי. כל נביאים, ולתוספת ביאור אמר ׳כל חוזה׳, כי שם נביא משותף הוא גם לנביאי הבעל, מה שאין כן חוזה, כי הוא בלתי לה׳ לבדו:

ואשר שלחתי. שמרו אשר שלחתי וכו׳:

ויעד ה', אחרי זה שלח נביאים רבים בימי אליהו ואלישע והעידו בם בעונשים העתידים לבא עליהם:

ויעד ה' בישראל וביהודה ביד כל נביאי כל חוזה. ר"ל ביד כל נביאים וכל חוזה וידמה שהחוזה הוא יותר שלם מהנבי' כי הנביא יקרא נביא אפילו בא אליו דבר ה' בחלום כאמרו אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו ואולם החוזה יקרא אשר יבא אליו דבר ה' במראה והוא למעלה מהחלו':