מְלָכִים ב׳ י״ז · א׳

בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לְאָחָז וְגוֹ'. אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁמָּלַךְ הוֹשֵעַ בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לְאָחָז, שֶׁהֲרֵי בִּשְׁנַת אַרְבַּע לְאָחָז הָרַג אֶת פֶּקַח וּמָלַךְ תַּחְתָּיו, וּכְשֶׁתִּבְדֹּק בִּשְׁנוֹת פֶּקַח תִּמְצָא כֵּן, וְגַם אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁלֹּא מָלַךְ אֶלָּא תֵּשַׁע שָׁנִים, שֶׁהֲרֵי מָלַךְ מִשְּׁנַת אַרְבַּע לְאָחָז עַד שְׁנַת שֵׁשׁ לְחִזְקִיָּהוּ שֶׁנִּלְכְּדָה שׁוֹמְרוֹן, הֲרֵי יוֹתֵר מִשֵּׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר תֵּשַׁע שָׁנִים, מִשֶּׁמָּרַד בְּמֶלֶךְ אַשּׁוּר, כָּךְ שְׁנוּיָה בְּסֵדֶר עוֹלָם. וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁבִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לְאָחָז הִתְחִיל לִמְרֹד, שֶׁאִם כֵּן תִּמְצָא אֶת שְׁנֵי מִרְדּוֹ חָמֵשׁ שָׁנִים בִּימֵי אָחָז, וְשֵׁשׁ שָׁנִים בִּימֵי חִזְקִיָּהוּ הֲרֵי אַחַת עֶשְׂרֵה, וְכָאן הוּא אוֹמֵר תֵּשַׁע, לֹא הֻזְכַּר שְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לְאָחָז אֶלָּא לְעִנְיַן מִקְרָא שֶׁל אַחֲרָיו: עָלָיו עָלָה שַׁלְמַנֶאסֶר וְגוֹ', שֶׁבִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לְאָחָז עָלָה סַנְחֵרִיב עַל הוֹשֵעַ, וְהִגְלָה לְאוֹתָן שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, וְכָךְ שָׁנִינוּ בְּסֵדֶר עוֹלָם, וּמִקְרָא כָּתוּב בְּדִבְרֵי הַיָּמִים: וַיָּעָר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶת רוּחַ פּוּל מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיַּגְלֵם לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי, וְלֹא פֵּרֵשׁ בְּאֵיזֶה זְמַן, וְכָאן פֵּרֵשׁ שֶׁבִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לְאָחָז הָיָה. שָׁלשׁ גָּלֻיּוֹת גָּלוּ עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים, בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים לְפֶקַח, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב לְמַעְלָה: בָּא תִּגְלַת פַּלֶאסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיִּקַּח אֶת עִיּוֹן וְאֶת (דָּן) [אָבֵל] וְגוֹ' כָּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי וַיַּגְלֵם אַשּׁוּרָה, וְזֶה הָיָה שְׁנַת הָאַרְבַּע לְאָחָז, שָׁהָה שְׁמֹנֶה שָׁנִים וּבָא עֲלֵיהֶם, שְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לְאָחָז, וְהִגְלָם לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי, וּכְשֶׁרָאָה הוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה מָרַד בּוֹ וְשָׁלַח מַלְאָכִים אֶל סוֹא מֶלֶךְ מִצְרַיִם, שָׁהָה שְׁמוֹנֶה שָׁנִים, וּבָא וְצָר עַל שׁוֹמְרוֹן, וְנִלְכְּדָה לְקֵץ שָׁלשׁ שָׁנִים, וְגָלוּ כֻּלָּן, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: כָּעֵת הָרִאשׁוֹן הֵקַל אַרְצָה זְבֻלוּן וְאַרְצָה נַפְתָּלִי, הֵקַל אַף בַּשְּׁנִיָּה, שֶׁלֹּא הִגְלָה אֶלָּא שְׁנֵי הַשְּׁבָטִים, אֲבָל הָאַחֲרוֹן הִכְבִּיד, טִיאֵט אֶת הַכֹּל, כָּזֶה שֶׁמְּכַבֵּד אֶת הַבַּיִת. וּמִכָּל מָקוֹם לְפִי הַחֶשְׁבּוֹן שֶׁכָּתַב כָּאן אֶת מִנְיַן שְׁנֵי מִרְדּוֹ תֵּשַׁע שָׁנִים, לֹא מָרַד בּוֹ עַד שְׁנַת אַרְבַּע עֶשְׂרֵה לְאָחָז, שֶׁהֲרֵי אָחָז מָלַךְ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה, שָׁלשׁ שָׁנִים שֶׁל אָחָז הָיָה הַמֶּרֶד, וְשֵׁשׁ שָׁנִים בִּימֵי חִזְקִיָּהוּ.

בִּשְׁנַת תַּרְתֵּי עַסְרֵי לְאָחָז מֶלֶךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה מְלַךְ הוֹשֵׁעַ בַּר אֵלָה בְּשׁוֹמְרוֹן עַל יִשְׂרָאֵל תְּשַׁע שְׁנִין:

בשנת שתים עשרה. כי מתחילה היה הושע תשעה שנים מקוטעות נציב מלך מתחת יד מלך אשור, ואחר זמן מרד בו ומלך מעצמו ט׳ שנים מקוטעות, ומה שנאמר למעלה שמלך הושע בכ׳ ליותם, רצה לומר: אז נעשה נציב מלך, והיה כן עד תחילת שנת י״ג לאחז תשעה שנים מקוטעות, כי כ׳ ליותם הוא ה׳ לאחז, כי יותם מת בי״ו למלכו, ומיד מלך אחז, ומה שנאמר כאן בשנת שתים עשרה, רצה לומר: אחר שעבר י״ב לאחז, ובתחלת י״ג מלך הושע מעצמו, ומרד במלך אשור:

השאלות: פה אמר שמלך בשנת שתים עשרה לאחז ולמעלה (ט"ו ל') אמר שמלך בשנת עשרים ליותם שרצה לומר שנת ה' לאחז:

בשנת שתים עשרה וכו', כי מ"ש למעלה (ט"ו ל') שמלך בשנת עשרים ליותם שרצה לומר בשנת ה' לאחז, אז היה נצב מלך תחת יד מלך אשור ובסוף שתים עשרה לאחז מלך מלכות בפני עצמו כי מרד במלך אשור:

בשנת שתים עשרה לאחז. ידענו כי הושע מלך עד שנת שש לחזקיה והיא שנת ט' להושע כמו שנזכר במה שאחר זה ולפי שכבר ידענו כי אחז מלך בשנת י"ז לפקח הנה נתבאר כי אחז מלך י"ד שנה לבד קודם שימלוך הושע ולזה צריכים אנו לומר כי אחר עבור י"ב שנה לאחז והיה אחז בשנת הי"ג כי לא נשארו לו כי אם ג' שני' אז מלך הושע אך קודם זה היה עבד מלך אשור ולא נחשב למלך כי אם כמו נציב ששמהו מלך אשור ומרדו בו כמו שזכר ואחר זה נמשך במלכותו במרדו תשע שנים: