מְלָכִים ב׳ ט״ו · י״ב

וַיְהִי כֵן. לֹא שֶׁהָיְתָה כְּדַאי מַלְכוּתוֹ לִמָּשֵׁךְ כָּל כָּךְ, אֶלָּא לְקַיֵּם דְּבַר מֶלֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: כֵּן יִהְיֶה דְבָרִי אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּי וְגוֹ'.

הוּא פִּתְגָמָא דַייָ דִי מַלֵיל עִם יֵהוּא לְמֵימָר בְּנִין רְבִיעָאִין יֵתְבוּן לָךְ עַל כּוּרְסֵי מַלְכוּתָא דְיִשְׂרָאֵל וַהֲוָה כֵן:

הוא דבר ה׳. מוסב על המקרא שלפני פניו, שנאמר וימלוך תחתיו, והוא דבר ה׳ וגו׳:

ויהי כן. כי מלכו יהואחז ויואש וירבעם וזכריה, ונפסק מזרעו המלוכה:

הוא דבר ה' רצה לומר לא היה ראוי שתמשך מלכות יהוא ד' דורות רק מפני דבר ה' שלטובה אינו חוזר, ולכן ויהי כן, כי בדרך הטבע היו מורדים בו דהא הכה את זכריה קבל עם בלא פחד רק עד עתה נתקיים המלכות בדבר ה':