וַיִּשְׁלַ֞ח יְהוֹאָ֣שׁ מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֗ל אֶל־אֲמַצְיָ֣הוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה֮ לֵאמֹר֒ הַח֜וֹחַ אֲשֶׁ֣ר בַּלְּבָנ֗וֹן שָׁ֠לַ֠ח אֶל־הָאֶ֜רֶז אֲשֶׁ֤ר בַּלְּבָנוֹן֙ לֵאמֹ֔ר תְּנָה־אֶת־בִּתְּךָ֥ לִבְנִ֖י לְאִשָּׁ֑ה וַֽתַּעֲבֹ֞ר חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ אֲשֶׁ֣ר בַּלְּבָנ֔וֹן וַתִּרְמֹ֖ס אֶת־הַחֽוֹחַ׃

הַחוֹחַ אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן. שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר.

שָׁלַח אֶל הָאֶרֶז. יַעֲקֹב.

וַתַּעֲבֹר חַיַּת הַשָּׂדֶה. בְּנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ עַל הַחֲלָלִים, אַף כָּאן אַתָּה בָּא לְהִתְמַשֵּׁל אֵלַי. וּמְשַׁל בִּזָּיוֹן הוּא, שֶׁדִּמָּהוּ לְחוֹחַ, וְאֶת עַצְמוֹ לְאֶרֶז.

וַתַּעֲבֹר חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וַתִּרְמֹס וְגוֹ'. לְפִי שֶׁנִּתְגָּאֵיתָ, אַף אַתָּה יִרְמְסוּךָ גְּדוּדֵי חֵילוֹתַי.

וּשְׁלַח יְהוֹאָשׁ מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל לְוַת אֲמַצְיָה מֶלֶךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה לְמֵימָר חוֹחָא דִי בְלִבְנָן שְׁלַח לְאַרְזָא דִי בְלִבְנָן לְמֵימָר הַב יַת בְּרַתָךְ לִבְרִי לְאִתּוּ וַעֲבָרַת חֵיוַת בְּרָא דִי בְלִבְנָן וְדָשַׁת יַת חוֹחָא:

החוח. המשיל את אמציה לחוח, ואת עצמו לארז, וכאילו אמר אף אם דברת לשלום, לכלימה יחשב לי להתחבר עמך, ומכל שכן לרדת עמך למלחמה:

ותרמוס. על אשר נשאו לבו לדבר כזאת, ורמז לו שאנשיו ירמסו אותו:

החוח. מין קוץ:

ותרמוס. מלשון רמיסה ודריכה:

החוח משל זה היה רגיל בין בני ישראל על ענין שכם בן חמור שרצה להתחתן עם יעקב, והשבטים שנמשלו לחיות רמסוהו, וכמ"ש במדרש הזכירו משל הזה המורגל, שכמו ששכם גרם רעה לעצמו ולכל עמו, כן יגרום רע לעצמו ולבני יהודה:

החוח אשר בלבנון. קרא עצמו ארז וקרא מלך יהוד' חוח על צד הבוז ואמר ממשל שאפילו שאל ממנו להתחבר עמו כדי שיהיה שלום ביניהם אעפ"כ יהיה דבר זה נבזה בעיניו נמאס ומהפלג' הבוז תעבור חית השדה אשר בלבנון ותרמוס את החוח כל שכן כשירצ' להלחם עמו והנה היה מבזה אותו כל כך מפני היותו מזרע אחזיהו אשר הי' מבית אחאב שהרגוהו אבותיו והרגו כל בית אחאב ולזאת הסבה תמצא בזה המקום כשנצחהו יואש שיחס אותו אל אחזיה וזהו אמרו את אמציהו מלך יהודה בן יהואש בן אחזיהו תפש יהואש מלך ישראל עם שזה היתה סבת נצחו אותו כי הוא הלך בדרך אחזיהו וגם יואש אביו אחרי מות יהוידע וכבר ספר בד"ה כי אמציה הביא אלהי בני שעיר ולפניהם ישתחוה ובסבת זה החטא נפל ביד יואש הוא ויהוד' עמו: