וְיַת אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה בַר יְהוֹאָשׁ בַּר אֲחַזְיָה אֲחַד יְהוֹאָשׁ מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל בְּבֵית שֶׁמֶשׁ וַאֲתוֹ לִירוּשְׁלֵם וּפָרַץ בְּשׁוּרָא דִירוּשְׁלֵם בִּתְרַע שִׁבְטָא דְאֶפְרַיִם עַד תְּרַע זִוְיָתָא אַרְבַּע מְאָה אַמִין:
בשער אפרים. כן היה שם השער, ומשם התחיל לפרוץ, ופרץ עד השער העומד בפנת העיר, והיה הפרצה באורך ת׳ אמה:
ויפרוץ בחומת ירושלים פי' מהרי"א שלא היה זה כדי להשחית חומת ירושלים כי אם להתכבד, שכן היה מנהג הקסרים ברומי ועד היום הוא מנהג מלכים הגדולים שכאשר ילכו למלחמה ויקנו בה תשועה גדולה ונצחון עצום, כאשר יכנסו לעיר לא יכנסו בפתח העיר אבל יהרסו חלק מהחומה כדי שיכנסו באותה פרצה להעיד שפרצו פרץ גדול באויביהם, וכן עשה יואש לפרסם נצחונו:
בשער אפרים עד שער הפנה. ידמה שהיה שם שער היה נכנס בו שבט אפרים בבאם לירושלם ושער הפנה היה שער אשר הוא סמוך לבית ה' והוא נקרא שער הפנה כי הוא היה פנה והיסוד לקדוש' ישראל:
