כִּ֣י לֹא֩ הִשְׁאִ֨יר לִיהוֹאָחָ֜ז עָ֗ם כִּ֣י אִם־חֲמִשִּׁ֤ים פָּֽרָשִׁים֙ וַעֲשָׂ֣רָה רֶ֔כֶב וַעֲשֶׂ֥רֶת אֲלָפִ֖ים רַגְלִ֑י כִּ֤י אִבְּדָם֙ מֶ֣לֶךְ אֲרָ֔ם וַיְשִׂמֵ֥ם כֶּעָפָ֖ר לָדֻֽשׁ׃

אֲרֵי לָא אַשְׁאַר לִיהוֹאָחָז עַם אֱלָהֵין חַמְשִׁין פְּרָשִׁין וַעֲסַר רְתִיכִין וְעַסְרָא אַלְפִין גְבַר רַגְלִין אֲרֵי אַבְּדִינוּן מַלְכָּא דַאֲרָם וְשַׁוִינוּן כְּעַפְרָא לְדָיֵשׁ:

כי לא השאיר. כי בעבור זה לא השאיר ארם ליהואחז עם וגו׳:

כעפר לדוש. כעפר הנידש ברגלי אדם:

לדוש. מלשון דישה וכתישה:

כי לא השאיר ליואחז עם וכו' וכבר נתקיים מ"ש על ידי אליהו והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל, ומלך ארם אבדם וישימם כעפר, עד שמצד זה ראה עני עמו שאם יעזבם עוד בלי תשועה יושחתו לגמרי וכמ"ש בפסוק כ"ג ויפן אליהם למען בריתו וכו':