מְלָכִים ב׳ י״א · י״ח

פְּקֻדֹּת. מְמֻנִּים לִשְׁמֹר בִּמְקוֹם מִשְׁמַרְתָּם כְּהִלְכָתָן, כִּי עֲתַלְיָהוּ בִּטְּלָה אֶת סֵדֶר מִשְׁמְרוֹת הַבַּיִת.

וְעָלוּ כָל עַמָא דְאַרְעָא לְבֵית בְּעָלָא וְסַתְּרוּהִי וְיַת אֱגוֹרוֹהִי וְיַת צַלְמוֹהִי תְּבִירוּ יָאוּת וְיַת מַתַּן כּוּמְרַיָא דִבְעָלָא קְטַלוּ קֳדָם אֱגוֹרָא וּמַנֵי כַּהֲנָא מַטְרָן עַל בֵּית מַקְדְשָׁא דַיְיָ:

פקודות על בית ה׳. ממונים כפי שתקן דוד, כי בהיותם עובדים לבעל בטלו הממונים:

ויתצהו. מלשון נתיצה ושבירה:

היטב. רוצה לומר: בחוזק, וכן (דברים ט כא): טחון היטב:

מתן. כך שמו:

ויבאו כל עם הארץ, וכן עשו בפועל שהקדימו תחלה לקיים דברי הברית הראשון במה שבטלו בית הבעל והרגו את כהן הבעל, והכהן שם פקודות על בית ה', ומפרש בדברי הימים שהיו הפקודות שיקרבו התמידים כהלכתם, ולשמור את הבית כמצות הכתוב כמ"ש בריש מסכת תמיד:

ואת מתן כהן הבעל. אחשוב שהרצון בזה שהנתנים לכהן לבעל והם שאר הכהנים שהיו שם עובדים עמו הרגום כלם לפני המזבחות:

וישם הכהן פקודות על בית ה'. ר"ל שמנה שם מנויים ופקידות כדי עניינו מסודר בתכלי' הסדור והנה מענין אלו המנויים העמדת המשמרות על ענינם הראשון: