בְּנֵיהֶ֗ם אֲשֶׁ֨ר נֹתְר֤וּ אַֽחֲרֵיהֶם֙ בָּאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֧ר לֹא־יָכְל֛וּ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לְהַחֲרִימָ֑ם וַיַּעֲלֵ֤ם שְׁלֹמֹה֙ לְמַס־עֹבֵ֔ד עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃

בְּנֵיהוֹן דְאִשְׁתָּאֲרוּ בַתְרֵיהוֹן בְּאַרְעָא דְלָא יְכִילוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְגַמָרוּתְהוֹן וּמַנִינוּן שְׁלֹמֹה לְמַסְקֵי מִסִין עַד יוֹמָא הָדֵין:

למס עובד. לא למס ממון, כי אם שיעבוד בעצמו עבודתו:

להחרימם. להכריתם: