וַיֹּ֕אמֶר מָ֚ה הֶעָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁר־נָתַ֥תָּה לִּ֖י אָחִ֑י וַיִּקְרָ֤א לָהֶם֙ אֶ֣רֶץ כָּב֔וּל עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ {פ}

אֶרֶץ כָּבוּל. אֶרֶץ כְּבָלִים, אֶרֶץ טִיט, שֶׁהָרֶגֶל מִשְׁתַּקֵעַ וְנִכְבֶּלֶת בָּהּ.

וַאֲמַר מַה קִרְוַיָא הָאִלֵין דִי יְהַבְתְּ לִי אֲחִי וּקְרָא לְהוֹן אַרְעָא כָּבוּל עַד יוֹמָא הָדֵין:

ארץ כבול. רצה לומר: ארץ טיט, אשר הרגלים משתקעים בה, כאילו אסורים בכבלי ברזל, ובעבור זה היו מעטים פירותיה:

אחי. אוהבי ורעי:

כבול. מלשון (תהלים קמט ח) בכבלי ברזל:

ויאמר מה הערים, ר"ל הלא לא יוציאו פרי תבואה כפי הצורך ויקרא להם ארץ כבול ר"ל ארץ חול שאינו עושה פירות, ונתן לו את הערים בחזרה, וזה שנזכר בדברי הימים שהערים אשר נתן חירם לשלמה (ר"ל שנתן לו בחזרה) בנה שלמה אותם ויושב שם את בני ישראל שהם יעבדו אדמתה ויתנו העשרים אלף כורים לחירם ועי"כ נשאר ביניהם ההתקשרות להבא, ואז:

ארץ כבול. ר"ל ארץ חול שאינה עושה פירות: