מְלָכִים א׳ ח׳ · ו׳

כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים. אוֹתָן שֶׁעָשָׂה שְׁלֹמֹה הָעוֹמְדִים עַל רַגְלֵיהֶם בַּקַּרְקַע, וְאֵין אֵלּוּ כְּרוּבִים שֶׁל כַּפֹּרֶת שֶׁעַל הָאָרוֹן.

וְאָעִילוּ כַהֲנַיָא יַת אֲרוֹן קְיָמָא דַייָ לְאַתְרֵיהּ לְבֵית כַּפּוֹרֵי דִי מְתַקֵן לֵיהּ בְּגוֹ בֵיתָא לְקוֹדֶשׁ קוּדְשַׁיָא לִתְחוֹת כַּנְפֵי כְרוּבַיָא:

כנפי הכרובים. הם שעשה שלמה, ועמדו בארץ כמו שנאמר למעלה:

ויביאו הכהנים את ארון ברית ה' אל מקומו אל דביר הבית וכו' כי באשר יחוס הארון בגוף הכללי שהוא המקדש היה כיחוס הנשמה במוח בגוף הפרטי שהוא האדם, הנה כמו שהנשמה י"ל ג' ענינים, א. כמו שהיא בפ"ע במעונה העליון, ב. כמו שהיא משכלת השכלותי' בפ"ע בהיותה כלואה בגויה, ג. כמו שהיא שולחת השכלתה להאיר מחשכי הגויה ולהבקיע אור מבין החשך והערפל אל כלי הגויה כן ידמה יחוס הארון תחת כנפי הכרובים כנשמה במעונה האלהי העליון, והשפעת הקדושה היוצאת ממנו בקה"ק כנשמה הנמצאת במוח כלואה בגויה, והשפעת הקדושה היוצאת מן הדביר ידמה כשפע הבוקעת מן הנשמה אל הגויה, ובג' מדרגות אלה העלו את הארון תחלה אל דביר הבית שהוא הפתח הנשקף להיכל, ומשם אל קה"ק, ומשם אל תחת כנפי הכרובים: