מְלָכִים א׳ ח׳ · מ״ד

דֶּרֶךְ הָעִיר. פּוֹנִים לְצַד יְרוּשָׁלַיִם.

אֲרֵי יִפּוֹק עַמָךְ לְאַגָחָא קְרָבָא עַל בַּעֲלֵי דְבָבֵיהוֹן בְּאוֹרְחָא דְתִשְׁלְחִינוּן וִיצַלוּן קֳדָם יְיָ לְאַפֵּי אוֹרַח קַרְתָּא דְאִתְרְעֵיתָא בָהּ וּבֵיתָא דִי בְנִיתִי לִשְׁמָךְ:

בדרך אשר תשלחם. כי אין יוצאין במלחמה טרם ישאלו בה׳:

דרך העיר. כי בהיותם בדרך, לא יוכלו לבוא לבית ה׳ להתפלל בה, ולזה אמר אף כשיכוונו שתלך תפלתם השמימה דרך העיר והבית:

כי יצא עמך עד עתה התפלל שישמע ה' התפלות שיתפללו בבהמ"ק עצמו, ועתה הוסיף להתפלל שישמע ה' גם התפלות שיתפללו בח"ל דרך המקדש, ובקש בזה שני ענינים, א. בהיותם זכאים ויצאו למלחמה נגד האויב מחוץ לירושלים ועודם בא"י ויתפללו דרך העיר ודרך הבית, שישמע ה' את תפלתם, ויעשה משפטם פי' שיעשה כפי הראוי להם במשפט:

כי יצא עמך למלחמה על אויבו. עד עתה זכר התפלה שתהיה בתוך הבית הקדוש הזה ובא עתה לזכור התפלה שתהיה חוץ מהבית לנכח בית המקדש כשלא יהיה אפשר שתהי' בבית המקדש כמו הענין בצאת ישראל למלחמה על אויבו ואמר בדרך אשר תשלחם העיר בזה שאין ראוי שיצאו למלחמה אם לא יהיו נמלכים בשכינה אם על יד נביא אם על יד אורים ותומים והתפלל שכאשר יהיה הענין כן והתפללו אל ה' דרך העיר אשר בחרת בה ר"ל שיתפללו נכח ירושלים ונכח בית המקדש ישמע הש"י תפלתם ותחנתם ויעשה משפטם לתת להם כדרכיהם אשר הם בהם בעת התפלה: