מְלָכִים א׳ ח׳ · ד׳

וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד. שֶׁעָשָׂה משֶׁה, וּגְנָזוֹ שְׁלֹמֹה מִשֶּׁנִּבְנָה בַּיִת רִאשׁוֹן, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בְּתוֹסֶפְתָּא דְּסוֹטָה (יג א).

אֲשֶׁר בָּאֹהֶל. אֲשֶׁר נָטָה דָּוִד לָאָרוֹן.

וְאַסִיקוּ יַת אֲרוֹנָא דַייָ וְיַת מַשְׁכַּן זִמְנָא וְיַת כָּל מָנֵי קוּדְשָׁא דִי בְמַשְׁכְּנָא וְאַסִיקוּ יַתְהוֹן כַּהֲנַיָא וְלֵיוָאֵי:

ואת אוהל מועד. בגבעון היה, ומשם העלוהו וגנזוהו באוצרות בית ה׳, בהעליות אשר ממעל להיכל ולדביר:

הכהנים הלוים. הכהנים העלו הארון, והלוים את אוהל מועד וכליו:

ויעלו, וגם העלו את א"מ וכליו, שכפי מ"ש (למעלה סי' ג') היו אז בעיר ציון, והעלום משם, מקצתם נתנו במקדש כמו המנורה והשולחן, ומקצתם נגנזו בעליית הקדש כאשר קבלו חז"ל, ומפרש ויעלו אותם הכהנים והלוים ר"ל את הארון העלו הכהנים, ואת א"מ וכליו העלו הלוים:

והנה העלו עם זה אהל מועד שנעשה במדבר על יד משה וכל כלי הקדש אשר היו באהל אשר הכין דוד לתת שם את ארון האלהים והנה היו נכללים בכלים ההם הכלים שעשה משה והנה הארון נשאו הכהנים ושאר הכלים שהיה נכון שישאום הלוים נשאו אותם הלוים: