וְאַתָּה֙ תִּשְׁמַ֣ע הַשָּׁמַ֔יִם וְסָ֣לַחְתָּ֔ לְחַטַּ֖את עַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֑ל וַהֲשֵֽׁבֹתָם֙ אֶל־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תָּ לַאֲבוֹתָֽם׃ {ס}

וְאַתְּ תְּקַבֵּל מִן שְׁמַיָא וְתִשְׁבּוֹק לְחוֹבֵי עַמָךְ יִשְׂרָאֵל וּתְתִיבִינוּן לְאַרְעָא דִיהַבְתָּא לַאֲבָהַתְהוֹן:

והשבותם. רצה לומר: כאשר יצאו עוד למלחמה, לא יהיו עוד נגפים ללכת בשבי, אבל ישובו לארצם:

ואתה תשמע וסלחת נגד התשובה תסלח העון, ונגד התפלה והשבותם אל האדמה, ואין פי' שנתנו לפני אויב לארץ אחרת שזה יזכיר בפסוק מ"ו, רק שיצאו למלחמה לגבול ארצם ומ"ש והשבותם ר"ל שישובו היוצאים למלחמה לעריהם בשלום: