מְלָכִים א׳ ח׳ · כ״ט

לְמֶהֱוֵי רַעֲוָא קָדָמָךְ לְאַגָנָא עַל בֵּיתָא הָדֵין לֵילֵי וְיֵמָם לְאַתְרָא דִי אֲמַרְתְּ יְהֵי שְׁמִי תַּמָן לְקַבֵּל צְלוֹתָא דִי צַלֵי עַבְדָךְ לְאַפֵּי אַתְרָא הָדֵין:

להיות. וזהו תפלתי להיות עיניך וכו׳:

אל המקום הזה. במקום הזה, וכן (שמות כה כא) ואל הארון, ומשפטו: ובהארון:

להיות עיניך פתוחות שיתמיד ה' להשגיח בעיני ה' המשוטטות שישמע תמיד התפלות שיתפללו בבהמ"ק, ובאר בזה שתי מדרגות, כי לפעמים כשישראל זכאים שכינת ה' שרויה בין בדי הארון למטה ועיקר שכינתו בתחתונים ודומה כשוכן ביניהם למטה בבית, ולפעמים כשאין ישראל זכאין, אז רק שמו שוכן שם, ר"ל אז עיקר שכינתו בשמים רק שהתפלה שמתפללים דרך המקדש תעלה בסולם השמימה והשם מקבלה, וז"ש על הצד הא' להיות עיניך פתוחות אל הבית הזה לילה ויום, שאז עיני ה' פתוחות בבית עצמו, ועל הצד הב' אמר אל המקום אשר אמרת יהיה שמי שם, שבצד שאין ישראל זכאים כ"כ ואין השם שוכן בבית למטה רק במעון קדשו למעלה, בכ"ז עיניו פתוחות אל המקום שאמר ששמו יהיה שם, כדוגמת המלך שיש לו פלטרין בעיר הבירה, ויש לו ג"כ פלטרין אצל בניו במדינה אחרת, שבעת שהוא עם בניו עיניו פתוחות אל הפלטרין עצמו ובעת שמתרחק מהם והוא בבית מקדש מלכות שלו בכ"ז עיניו פתוחות אל המקום מצד ששמו נקרא גם על הפלטרין שאצל בניו ומשגיח עליהם מרחוק, ומפרש נגד הצד הראשון לשמוע אל התפלה אשר יתפלל עבדך אל המקום הזה שבעת שהשכינה קבועה למטה שאז שומע התפלה למטה, ונגד הצד השני אומר: