אֲשֶׁ֣ר שָׁמַ֗רְתָּ לְעַבְדְּךָ֙ דָּוִ֣ד אָבִ֔י אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבַּ֖רְתָּ ל֑וֹ וַתְּדַבֵּ֥ר בְּפִ֛יךָ וּבְיָדְךָ֥ מִלֵּ֖אתָ כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃

אֲשֶׁר שָׁמַרְתָּ. לְשׁוֹן אֲמָנַת הַבְטָחָה.

דִי נְטַרְתְּ לְעַבְדָךְ דָוִד אַבָּא יַת דְמַלֵילְתָּא לֵיהּ וּגְזַרְתָּא בְּמֵימְרָךְ וּבִרְעוּתָךְ קַיַמְתְּ כְּיוֹמָא הָדֵין:

אשר שמרת וגו׳. רצה לומר: אשר נראה לכל ששמרת לו הבטחתך אשר הבטחתו, שאני אבנה הבית:

ותדבר בפיך. כמו שדברת, כן מלאת בכח ידך, כאשר נראה היום:

אשר שמרת ומוסיף עוד שכבר החל לקיים ההבטחה במה שמלך שלמה ובנה ביהמ"ק, וכיון שנתקיימה מקצת ההבטחה בפועל ראוי שתתקיים בכל, וז"ש ובידך מלאת: