מְלָכִים א׳ ז׳ · כ״ה

וְכָל אֲחֹרֵיהֶם. שֶׁל בְּקָרִים הַלָּלוּ.

בָּיְתָה. אֶל תַּחַת הַיָּם הָיוּ אֲחוֹרֵיהֶם פּוֹנִים, [שְׁלשָׁה] (שְׁנַיִם) שֶׁבַּצָּפוֹן לִקְרַאת שֶׁבַּדָּרוֹם, וְשֶׁל מִזְרָח כְּנֶגֶד שֶׁל מַעֲרָב.

קָאֵים עַל תְּרֵי עֲסַר תּוֹרִין תְּלָתָא אַפֵּיהוֹן לְצִיפוּנָא וּתְלָתָא אַפֵּיהוֹן לְדָרוֹמָא וּתְלָתָא אַפֵּיהוֹן לְמַעַרְבָא וּתְלָתָא אַפֵּיהוֹן לְמַדִינְחָא וְיַמָא מְתַקֵן עִלַוֵיהוֹן מִלְעֵילָא וְכָל אֲחוֹרֵיהוֹן לְגָיו:

עומד. הים הזה היה עומד על י״ב בקר, עשויות מנחשת:

פונים. את פניהם:

והים עליהם. לתוספת ביאור כפל הדבר:

וכל אחוריהם. אחורי הבקר היו לצד פנים, אחוריו של זה מול אחוריו של זה:

והנה היו פני הבקר בחוץ נראים ואחוריהם היו נסתרים תחת הים: