רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11וְלִפְנֵי הַדְּבִיר. לִפְנִים מֵאוֹתָהּ מְחִצָּה, חָלָל שֶׁל עֶשְׂרִים אֹרֶךְ, וְשֶׁל עֶשְׂרִים רֹחַב.
וְעֶשְׂרִים אַמָּה קוֹמָתוֹ. כְּלוֹמַר, עֲלִיַּת שֶׁל בֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, נְמוּכָה מִשֶּׁל הֵיכָל.
וַיְצַפֵּהוּ. לַדְּבִיר, הִיא הַמְּחִצָּה.
זָהָב סָגוּר. פֵּרְשׁוּ בּוֹ רַבּוֹתֵינוּ: בְּשָׁעָה שֶׁנִּפְתָּח לִמָּכֵר, כָּל חֲנֻיּוֹת אֲחֵרוֹת נִסְגָּרוֹת. וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם: דְּהָב טָב, רוֹצֶה לוֹמַר: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִמֶּנּוּ, סוֹגְרוֹ לְעַצְמוֹ.
וַיְצַף מִזְבֵּחַ אָרֶז. הוּא מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת. וְתָמֵהַּ אֲנִי, וְשֶׁל משֶׁה לָמָּה נִגְנַז.
התחילו ללמוד