מְלָכִים א׳ ו׳ · י׳

חָמֵשׁ אַמּוֹת קוֹמָתוֹ. שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, הֲרֵי גָּבְהָן חָמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמּוֹת, לְבַד עֳבִי הַתִּקְרָה.

וַיֶּאֱחֹז אֶת הַבַּיִת. הוּא כִּסּוּי הַגַּג הָעֶלְיוֹן, וְהַסִּפּוּן הָאָמוּר לְמַעְלָה, הוּא תִּקְרַת הָעֲלִיָּה.

וּבְנָא יַת תֵּיקָא עַל כָּל בֵּיתָא חֲמֵשׁ אַמִין רוּמֵיהּ וְטַלֵיל יַת בֵּיתָא בַּעֲאֵי אַרְזַיָא:

על כל הבית. נשען אליה בכל שלש הרוחות:

קומתו. קומת של כל אחד ואחד:

ויאחז את הבית. היציעים ההם אחז עם הבית בעצי ארזים, והם קורות התקרות אשר הונחו על המגרעות:

על כל הבית. סמוך ונשען לכל הבית:

את הבית. עם הבית:

ויבן אחר שגמר התקרה בנה את היציע סביב, וכל יציע היה קומתה חמש אמות שאחר גובה חמש אמות אחז הבית בעצי ארזים ר"ל הניח תקרת היציע על מגרעות של קירות הבית שזה קרא איחוז כמ"ש לבלתי אחוז בקירות הבית, על שהיה אוחז בבית:

ויבן את היציע על כל הבית. ר"ל שכבר בנה היציע אצל כל הבית והיה חמש אמות קומת כל יציע והנה היציע אחז את הבית בעצי ארזים שעליהם היתה התקרה והם היו מונחים על המגרעות שנתן לבית כמו שקדם או ירצה בזה שהתקר' העליונה לבית אחזה הבית בעצי ארזים והבאור הראשון הוא יותר נאות לפי מה שאחשו':