רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11מַכֹּלֶת לְבֵיתוֹ. לְשׁוֹן מַאֲכָל.
שֶׁמֶן כָּתִית. שֶׁמֶן נָקִי, שֶׁאֵין זֵיתִים נִטְחָנִים בָּרֵיחַיִם, אֶלָּא כּוֹתֵשׁ בְּמַכְתֶּשֶׁת, וְאֵין מַעֲלֶה שְׁמָרִים כָּל כָּךְ כְּמוֹ הַטָּחוּן.
וּשְׁלֹמֹה֩ נָתַ֨ן לְחִירָ֜ם עֶשְׂרִים֩ אֶ֨לֶף כֹּ֤ר חִטִּים֙ מַכֹּ֣לֶת לְבֵית֔וֹ וְעֶשְׂרִ֥ים כֹּ֖ר שֶׁ֣מֶן כָּתִ֑ית כֹּֽה־יִתֵּ֧ן שְׁלֹמֹ֛ה לְחִירָ֖ם שָׁנָ֥ה בְשָׁנָֽה׃ {פ}
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
מַכֹּלֶת לְבֵיתוֹ. לְשׁוֹן מַאֲכָל.
שֶׁמֶן כָּתִית. שֶׁמֶן נָקִי, שֶׁאֵין זֵיתִים נִטְחָנִים בָּרֵיחַיִם, אֶלָּא כּוֹתֵשׁ בְּמַכְתֶּשֶׁת, וְאֵין מַעֲלֶה שְׁמָרִים כָּל כָּךְ כְּמוֹ הַטָּחוּן.
וּשְׁלֹמֹה יָהֵיב לְחִירָם עַסְרִין אַלְפִין כּוֹרִין חִיטִין פַּרְנוּס לֶאֱנַשׁ בֵּיתֵיהּ וְעַסְרִין כּוֹרִין מִשְׁחָא כְּתִישָׁא כְּדֵין יְהֵיב שְׁלֹמֹה לְחִירָם שְׁנָא בִּשְׁנָא:
מכלת. כמו מאכולת רוצה לומר: מאכל לאנשי ביתו:
שמן. על שחירם הוסיף על שאלתו, בתת לו עצי ברושים הוסיף גם הוא על שאלת חירם, בתת לו שמן:
שנה בשנה. במשך הזמן אשר כרתו העצים מהלבנון:
כתית. עשוי מזיתים כתושים, שהוא יותר טוב מהעשוי מזיתים טחונים:
כה יתן. כן היה נותן:
שמן כתית. והוא הנבחר שבשמנים כמו שנתבאר בתורה מענין שמן המנורה והנה היו כותשין הזיתים במכתש בלא טחינה ומה שהיה יוצא ממנו מן השמן הוא שמן כתית ואחר זה טחנוהו להוציא הנשאר מהשמן וכבר נזכר בספר דברי הימים מה שהיה נותן שלמה בשכר עבדי חירם לשנה אמנם בזה המקום זכר מה שהיה נותן שלמה לחירם שנה בשנה: