עֲ֠בָדַ֠י יֹרִ֨דוּ מִן־הַלְּבָנ֜וֹן יָ֗מָּה וַ֠אֲנִ֠י אֲשִׂימֵ֨ם דֹּבְר֤וֹת בַּיָּם֙ עַֽד־הַמָּק֞וֹם אֲשֶׁר־תִּשְׁלַ֥ח אֵלַ֛י וְנִפַּצְתִּ֥ים שָׁ֖ם וְאַתָּ֣ה תִשָּׂ֑א וְאַתָּה֙ תַּעֲשֶׂ֣ה אֶת־חֶפְצִ֔י לָתֵ֖ת לֶ֥חֶם בֵּיתִֽי׃

אֲשִׂימֵם דֹּבְרוֹת. 'רַפְסוֹדוֹת' קוֹרֵא לָהֶם בְּדִבְרֵי הַיָּמִים, וּבִלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז פליצי"ן, וּבְלַעַ"ז רי"ץ, קוֹשְׁרִין הָעֵצִים זֶה עִם זֶה, וּמְצִיפִין אוֹתָן עַל פְּנֵי הַמַּיִם, וּמוֹלִיכִין אוֹתָן כְּמוֹ שֶׁמּוֹלִיכִין הַסְּפִינוֹת.

עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תִּשְׁלַח אֵלַי. אֲשֶׁר תּוֹדִיעֵנִי לַהֲבִיאָם שָׁם.

וְנִפַּצְתִּים שָׁם. כְּשֶׁמַּתִּיר אוֹגְדָן וּמוֹצִיאָן אֶל הַיַּבָּשָׁה כָּל עֵץ וְעֵץ לְעַצְמוֹ, הִיא קְרוּיָה נִפּוּץ (כָּל דָּבָר שָׁלֵם שֶׁמְּחַלְּקִים אוֹתוֹ לִפְרָקִים, קָרוּי נִפּוּץ), דיפצי"ר בְּלַעַ"ז.

עַבְדַי יֵיחֲתוּן מִן לִבְנָן לְיַמָא וַאֲנָא אֲשַׁוִינוּן תּוּרְנָסִין בְּיַמָא עַד אַתְרָא דְתִשְׁלַח לִי וְאֶרְמִינוּן תַּמָן וְאַתְּ תִּטוֹל וְאַתְּ תְּסַפֵּיק צוֹרְכָי לְמִתַּן מָזוֹן לֶאֱנַשׁ בֵּיתִי:

ימה. אל הים הסמוך ללבנון:

ואני אשימם. רצה לומר: עבדי יקשרום אלו באלו, להנהיגם בים עד המקום אשר תצוה, ושמה יתירו הקשרים, לנפצם ולפזרם אלו מאלו, למען יוכלו לשאת כל קורה לבדה:

ואתה. רצה לומר: עבדיך ישאום משם, להביאם למקום הבנין:

את חפצי. בעבור עצי יערי ועבודת אנשי, תמלא חפצי בתת לחם לאנשי ביתי:

דברות. ענינו קורות קשורות יחד להנהיג אותם דרך המים, כי וינהג את הצאן (שמות ג א), תרגומו: ודבר, וכן (ישעיהו ה יז) ורעו כבשים כדברים:

עבדי יורידו מהלבנון שבגבול צור אל הים, וקבל עליו להוליכם עד המקום שיפרט שלמה, ומשם ישאם לירושלים, והתנה עמו שבעבור זה תעשה את חפצי לתת לי לחם ביתי:

ונפצתים. ר"ל אתיר הקשרים בדרך שיהיו מוכנים לנשאם עץ עץ בפני עצמו וידמה שהים היה מגבול מלכות חירם ולזה רצה חירם להעביר העצים לשלמה עד גבול מלכות שלמה:

מכולת לביתו. ר"ל לאכול לביתו: