מְלָכִים א׳ ד׳ · י״ט

וּנְצִיב אֶחָד אֲשֶׁר בָּאָרֶץ. רַב וּשְׁמוּאֵל פְּלִיגֵי, חַד אָמַר: אֶחָד מְמֻנֶּה עַל כֻּלָּם, הוּא עֲזַרְיָה בֶּן נָתָן הָאָמוּר לְמַעְלָה, וְחַד אָמַר: כְּנֶגֶד חֹדֶשׁ הָעִבּוּר.

גֶבֶר בַּר אֻרִי בְּאַרְעָא גִלְעָד אַרְעָא סִיחוֹן מַלְכָּא אֱמוֹרָאָה וְעוֹג מַלְכָּא דְמַתְנָן וְאִסְטַרְטִיגָא חָד דִי מְמַנָא בְּאַרְעָא:

בארץ גלעד. רוצה לומר: ביתר המקומות, כי על חות יאיר שעמדו בארץ הגלעד, היה נציב אחר:

ארץ סיחון וגו׳. רצה לומר: גלעד היתה החצי משל סיחון, והחצי משל עוג:

ונציב אחד. רצה לומר: ועוד נציב אחד אשר היה בכל הארץ, ממונה על כולם, והוא עזריה בן נתן האמור למעלה:

ונציב אחד אשר בארץ. יתכן שיהיה שר אחד מושל על אלו השרים יביאם לפרנס המלך וביתו איש חדשו או היה שם נציב אחד לחדש העבור והביאור הראשון יותר נכון ואם היה כן הנה יחוייב שיהיה חלקו מארץ ישראל מעט יותר משלישית חלק אחד משאר השרים שהיו מפרנסין אותו חדש אחד בשנה: