וַיְהִ֡י כִּרְאוֹת֩ שָׂרֵ֨י הָרֶ֜כֶב אֶת־יְהוֹשָׁפָ֗ט וְהֵ֤מָּה אָֽמְרוּ֙ אַ֣ךְ מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֣ל ה֔וּא וַיָּסֻ֥רוּ עָלָ֖יו לְהִלָּחֵ֑ם וַיִּזְעַ֖ק יְהוֹשָׁפָֽט׃

וַיִּזְעַק יְהוֹשָׁפָט. לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

וַהֲוָה כַּד חֲזוֹ רַבָּנֵי רְתִיכַיָא יַת יְהוֹשָׁפָט וְאִינוּן אֲמַרוּ בְּרַם מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל הוּא וְזָרוּ עֲלוֹהִי לְאַגָחָא קְרָבָא בֵיהּ וּצְוַח יְהוֹשָׁפָט:

אך מלך ישראל. רצה לומר: אין זה הדיוט כי אם מלך ישראל הוא, וזהו על שראוהו בלבוש מלכות:

ויזעק. לאנשיו לבוא לעזרו:

(לב-לג) ויזעק ובד"ה ויזעק יהושפט וה' עזרו ויסיתם אלהים ממנו, ר"ל שזעק בתפלה וה' עזרו שלא המיתוהו תיכף בסובם עליו, ובתוך כך הכירוהו, ואלהים הסיתם ממנו בל יהרגוהו, כי נתן בלבם שיהיה להם תועלת בשלא יהרגו את מלך יהודה שהיה בבריתם עד עתה, הגם שעתה נלחם בם (שזה גדר הסתה בכ"מ שהוא להראות תועלת) ולכן בראות שרי הרכב כי יהושפט הוא וישובו מאחריו: