רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11וַיְהַלֵּךְ אַט. יָחֵף.
וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ אַחְאָ֜ב אֶת־הַדְּבָרִ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ וַיִּקְרַ֣ע בְּגָדָ֔יו וַיָּשֶׂם־שַׂ֥ק עַל־בְּשָׂר֖וֹ וַיָּצ֑וֹם וַיִּשְׁכַּ֣ב בַּשָּׂ֔ק וַיְהַלֵּ֖ךְ אַֽט׃ {פ}
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
וַיְהַלֵּךְ אַט. יָחֵף.
וַהֲוַה כַד שְׁמַע אַחְאָב יַת פִּתְגָמַיָא הָאִלֵין וּבְזַע יַת לְבוּשׁוֹהִי וַאֲסַר סַקָא עַל בִּסְרֵיהּ וְצָם וּשְׁכִיב בְּסַקָא וְהַלִיךְ יָחֵיף:
ויהלך אט. הלך בנחת הנה והנה, כדרך אדם הדואג ומתאבל, ומחשב מה לעשות לתקן הדבר:
אט. בנחת, וכן (שם יח ה) לאט לי לנער:
וישם שק על בשרו ויצום. ר"ל שלבש בגדי שק שהם עשויים משער קשה והתענה ושכב בלילה בבגדי שק והלך בנחת כאבל וכמנודה או ירצה באמרו ויהלך אט שכבר הלך בסתר שלא יראוהו האנשים כאבל וכמנודה: