מְלָכִים א׳ כ״א · כ׳

הִתְמַכֶּרְךָ. מָכַרְתָּ אֶת עַצְמְךָ לְהַכְעִיס אֶת בּוֹרַאֲךָ. הִתְמַכֶּרְךָ כְּמוֹ: וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאוֹיְבֶיךָ.

וַאֲמַר אַחְאָב לְאֵלִיָהוּ הַאַשְׁכַּחְתָּא לִי בְעֵיל דְבָבִי וַאֲמַר אַשְׁכַּחִית חֲלַף דַחֲשַׁבְתָּא לְמֶעְבַּד דְבִישׁ קֳדָם יְיָ:

המצאתני אויבי. אתה אויבי, וכי מצאת אותי חייב ואשם בדבר זה כאומר הלא איזבל עשתה זאת, ולא אני וחשב לכחש בפני הנביא, כאילו לא נעשתה מדעתו:

מצאתי. רצה לומר: הן מצאתי אותך חייב בדבר, כי ידעתי אשר נעשתה מדעתך:

התמכרך. מרוב השתדלותו בעבירות, חשבו כאילו מכר עצמו לעשות הרע:

השאלות: מה השאלה המצאתני, והתשובה מצאתי, ולמה תפס לשון התמכרך:

המצאתני ר"ל וכי מצאת אותי בזה וכי אני רצחתיו והלא נהרג שלא על ידי רק ע"י איזבל, ויאמר מצאתי שאתה הרוצח במה שהתמכרת לעשות הרע וכאילו אתה נמכר לאיזבל אשתך לענין עשות הרע שבזה אתה עבד לה לעשות פקודתה, וכל אשר עשתה יחשב כאילו עשיתו אתה:

המצאתני אויבי. ר"ל האם מצאתני עתה ברע שתיעד לי עליו עונש כמנהגך ואמנם אמר זה לפי שחטא בדבר שלוחו בשלוח בן הדד ובהריגת נבות:

יען התמכרך לעשות הרע בעיני ה'. כל כך היה פונה לעשות הרע כאילו נמכר לזה התכלית: