מְלָכִים א׳ כ״א · ט״ו

קוּם רֵשׁ. יֵשׁ מֵחֲכָמִים אוֹמְרִים: הֲרוּגֵי מַלְכוּת נִכְסֵיהֶם לַמֶּלֶךְ, וְיֵשׁ מֵהֶן אוֹמְרִים: בֶּן אֲחִי אָבִיו הָיָה, וְאוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו הָרַג, וְרָאוּי לְיָרְשׁוֹ.

וַהֲוָה כַּד שְׁמַעַת אִיזֶבֶל אֲרֵי אִתְרְגִים נְבוֹת וּמִית וַאֲמַרַת אִיזֶבֶל לְאַחְאָב קוּם אַחְסִין יַת כַּרְמָא דְנָבוֹת יִזְרְעֶאלָה דְלָא אֲבָא לְמִתַּן לָךְ בְּכַסְפָּא אֲרֵי לֵית נָבוֹת קַיָם אֱלָהֵין מִית:

קום רש. כי הרוגי מלכות, נכסיהן למלך (סנהדרין מח ב):

רש. מלשון ירושה:

מאן. לא רצה:

קום רש, אחר שהעידוהו שברך אלהים ומלך, מצד שברך ע"ז נתחייב מדין ב"ד סקילה ולכן נסקל, ומצד שברך המלך נדון ע"פ החורים ונתחייב כדין מורד והרוגי מלך נכסיהם למלך, וז"ש קום רש, כי נהרג מטעם אשר מאן לתת לך בכסף, שמצד זה הוא מהרוגי מלך, והגם שמצד חטאו השני שאמר לא אתן נחלת אבותי שבזה הע"ז הוא מן הרוגי ב"ד, כי אין נבות חי כי מת, כי מצד המלך מיתתו בסייף ומצד קללת אלהים מיתתו בסקילה, אמרה עכ"פ הגם שנסקל אינו חי ונכלל בזה ענשו על המלך רק שנידון בסקילה שהיא חמורה ובה נכלל גם על המרידה שעכ"פ אינו חי:

קום רש את כרם נבות היזרעאלי. למדנו מזה שהרוגי מלכות נכסיה' למלכות: