וְאֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה עֲשֵׂ֑ה הָסֵ֤ר הַמְּלָכִים֙ אִ֣ישׁ מִמְּקֹמ֔וֹ וְשִׂ֥ים פַּח֖וֹת תַּחְתֵּיהֶֽם׃

וְשִׂים פָּחוֹת תַּחְתֵּיהֶם. מִתּוֹךְ שֶׁלֹּא יְהוּ מִמִּשְׁפָּחָה רָמָה, יִתְּנוּ לֵב לְהִתְחַזֵּק, כְּדֵי לִמְצֹא חֵן.

וְיַת פִּתְגָמָא הָדֵין עֲבֵיד אַעְדֵי מַלְכַיָא גְבַר מֵאַתְרֵיהּ וּמַנֵי שִׁלְטוֹנַיָא חִלוּפֵיהוֹן:

ואת הדבר וכו׳. לשיהיה עוד סבה לנצח אותם:

הסר המלכים. לבל יאסרו הם המלחמה, כי על כי מלכים הם, יקרה נפשם בעיניהם, ואינם מכניסים עצמם בסכנה, לרדת בעומק המלחמה למען יקנו כבוד על ידי הנצחון, כי מכובדים הם מצד המלוכה, אבל הפחות אין נפשם יקרה בעיניהם כל כך ומפני הכבוד יסתכנו לרדת בעומק המלחמה:

פחות. שלטונים, וכן (חגי א א) פחת יהודה: