וַיֵּצְא֖וּ בַּֽצׇּהֳרָ֑יִם וּבֶן־הֲדַד֩ שֹׁתֶ֨ה שִׁכּ֜וֹר בַּסֻּכּ֗וֹת ה֧וּא וְהַמְּלָכִ֛ים שְׁלֹשִֽׁים־וּשְׁנַ֥יִם מֶ֖לֶךְ עֹזֵ֥ר אֹתֽוֹ׃

בַּסֻּכּוֹת. שֶׁעָשׂוּ לָהֶם מִפְּנֵי הַחַמָּה.

וּנְפָקוּ בְּטִיהֲרָא וּבַר הֲדַד שָׁתֵי רָוֵי בִּמְטָלַיָא הוּא וּמַלְכַיָא תְּלָתִין וּתְרֵין מַלְכַיָא מְסַעְדִין לֵיהּ:

שתה שכור. שתה עד שנשתכר מרוב היין:

עוזר אותו. שהיה כל אחד עוזר לו:

ויצאו בצהרים, הגם שהיה זה בצהרים וראה אותם לא יצא הוא והמלכים בעצמם למלחמה, כי הוא היה שותה שכור והמלכים היו רק עוזרים אותו לא עבדיו, וכשראו שהוא אינו יוצא גם הם לא רצו לצאת: