דַּבְּרוּ אַל יִתְהַלֵּל חֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ. (תַּרְגּוּם:) אֱמַרוּ לֵהּ, לָא יִשְׁתַּבַּח דְּמִזְדְּרֵז וְנָחִית בִּקְרָבָא, כִּגְבָר דְּנַצַּח וְסָלִיק מִנַּהּ. אַל יִתְהַלֵּל הַחוֹגֵר חַרְבּוֹ לָרֶדֶת לַמִּלְחָמָה, שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם יְנַצַּח אִם לָאו.
כִּמְפַתֵּחַ. חֲגוֹרַת חַרְבּוֹ, שֶׁעָלָה כְּבָר מִן הַמִּלְחָמָה וְנִצַּח, כָּךְ אֵין לַאֲדוֹנֵיכֶם לְהִתְהַלֵּל בִּדְבַר הֶעָתִיד.
וַאֲתֵיב מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל וַאֲמַר אֱמַרוּ לֵיהּ לָא יִשְׁתַּבַּח דְמִזְדְרֵז וְנָחִית בִּקְרָבָא כִּגְבַר דְנָצַח וְסָלִיק מִנָהּ:
דברו. אמרו אל בן הדד:
אל יתהלל וכו׳. רצה לומר: החוגר חרבו לרדת למלחמה, אין לו להתהלל כאשר יתהלל הפותח ומתיר חגורת חרבו, בשובו מן המלחמה בנצחון, וכאומר עדיין אין לו להתהלל, כי מי יודע מי ינצח במלחמה:
יתהלל. יתפאר:
כמפתח. ענין התרה:
אל יתהלל ר"ל מי שהוא חוגר כמפתח אל יתהלל, ופי' שהחוגר למלחמה וחושב על כל צדדי האפשר שיש אפשרות ג"כ שינוצח הוא נלחם בעצה וגבורה, אבל מי שבעת החגירה נדמה לו בדעתו שכבר פתח חגורתו וכבר נצח זה לא ינצח לרוב, אם מאשר לא יכין עצה וגבורה למלחמה כראוי, אם מפני שעי"ז גם הנלחם אתו ישליך נפשו מנגד, ור"ל אחר שעדן לא נצחת היה לך להשלים עמי במה שקבלתי להיות לך עבד, כי עדן יש ספק אם תנצח:
ויאמר דברו אל יתהלל חוגר כמפתח. ר"ל שכבר אמר למלאכי בן הדד שיאמרו לאדניהם שאין ראוי שיתהלל בנצוח המלחמה מי שהוא חוגר החרב ללכת למלחמה ואע"פ שיש לו חיל רב כמו שראוי להתהלל מי שהוא מפתח החרב אחר שובו ממלחמה ונצח אויביו כי לא ידע החוגר מה יקרה לו כי לפעמים ינצח החיל המעט החיל הרב:
