מְלָכִים א׳ י״ט · ד׳

רֹתֶם. ייניבר"א בְּלַעַ"ז (עַרְעָר קוֹצָנִי).

וַיֹּאמֶר רַב. (תַּרְגּוּם:) סַגִּי לִי אַרְכָּא, עַד אֵימָתַי אֲנָא מַטְרַף כְּדֵין.

וְהוּא הַלֵיךְ בְּמַדְבְּרָא מַהֲלַךְ יוֹמָא וַאֲתָא וִיתֵב תְּחוֹת רִתְמָא חָד וּשְׁאֵיל יַת נַפְשֵׁיהּ לִמְמָת וַאֲמַר סַגִי לִי אַרְכָּא עַד אֵימָתַי אֲנָא מִטְרֵף כְּדֵן כְּעַן יְיָ סַב נַפְשִׁי אֲרֵי לָא טַב אֲנָא מֵאֲבָהָתִי:

תחת רותם. לחסות בצלו:

וישאל. שאל מה׳ לקחת נפשו ולמות בידי שמים:

רב עתה. רצה לומר: הואיל ואני עתה בצער, הנה נחשבים לי ימי למרובים, ואין לי חפץ בהם, ולכך קח נפשי, כי לא לעולם אחיה, כי לא טוב אנכי מאבותי, להנצל מן המיתה, ואם כן מה לי עתה, מה לי לאחר זמן:

רתם. שם אילן, שגחליו תמיד חמים מאוד, וכן (תהלים קכ ד) גחלי רתמים:

השאלות: מלת ויבא לא יצדק רק אם בא אל מחוז החפץ לא הנודד במדבר:

והוא לבדו הלך במדבר דרך יום, ויבא ר"ל ואז בא אל מחוז חפצו, כי אחר שהתרחק דרך יום מן הישוב היה במקום מגמתו, כי שם יתבודד עם האלהים, וישאל את נפשו כי ראה שכבר תיקן לצורך עצמו את אשר היה לו לתקן בחיים הזמנים, וראוי כי תשוב נפשו אל צרור החיים ותעזוב את הלבוש החומרי המאפיל בינה ובין האור הבהיר, וז"ש ששאל את נפשו ר"ל לתועלת נפשו, והנה לשלא ימות, יהיה או מצד שלא השלים את אשר עליו להשלים בחייו, ועז"א רב עתה ה' כי כבר השלים ועשה רב והותר, ואם מצד שאין המיתה מוכרחת אליו כי גם בחייו יפרד אל הרוחניות והמלאכיות כאדם קודם החטא שהיה ראוי להיות חי לעולם, ועז"א לא טוב אנכי מאבותי:

והוא הלך במדבר דרך יום. בחר ללכת במדבר כדי שלא יראהו איש שיוכל להגיד זה לאיזבל:

וישב תחת רותם אחד. הוא עץ שפל גיני"שטה בלע"ז:

וישאל את נפשו למות. הנה מחוזק הרעב היה בוחר במות ולזה אמר כי רב לו במה שחיה ובקש מהש"י שיקח את נפשו וימיתהו כי לא טוב הוא מאבותיו שיזכה מפני זה לאורך הנפלא מן החיים: