וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃

כֹּה יַעֲשׂוּן אֱלֹהִים. כְּמוֹ שֶׁעָשִׂיתָ לִנְבִיאֵי הַבַּעַל.

וּשְׁלַחַת אִיזֶבֶל אִזְגָדָא לְוַת אֵלִיָהוּ לְמֵימָר כְּדֵין יַעְבְּדוּן דַחֲלָתָאִי וּכְדֵין יוֹסְפוּן אֱלָהֵין כְּעִדָנָא הָדֵין מְחַר אַשַׁוֵי יַת נַפְשָׁךְ כְּנַפְשָׁא דְחַד מִנְהוֹן:

כה יעשון וכו׳. הוא ענין שבועה וגזמה ולא אמרה, וכאילו אמרה כהטובה ההיא יעשון וכו׳, ועוד יוסיפו טובה, כי כעת מחר וכו׳, ואמרה לשון רבים, כי עבדה לבעל ולאשרה:

כעת. הכ״ף באה לאמתת הדבר:

השאלות: למה לא הרגה אותו תיכף:

ותשלח איזבל ראתה כי לב אחאב נוטה אל אליהו ומצדיקו ולא ערב לבה להרגו תיכף וחשבה כי בלילה תהפך לב אחאב לשוב אל רשעו:

כה יעשון אלהים. אמרה זה בלשון רבים לרבוי האלוהות אשר היו עובדים להם: