מְלָכִים א׳ י״ט · ב׳

כֹּה יַעֲשׂוּן אֱלֹהִים. כְּמוֹ שֶׁעָשִׂיתָ לִנְבִיאֵי הַבַּעַל.

וּשְׁלַחַת אִיזֶבֶל אִזְגָדָא לְוַת אֵלִיָהוּ לְמֵימָר כְּדֵין יַעְבְּדוּן דַחֲלָתָאִי וּכְדֵין יוֹסְפוּן אֱלָהֵין כְּעִדָנָא הָדֵין מְחַר אַשַׁוֵי יַת נַפְשָׁךְ כְּנַפְשָׁא דְחַד מִנְהוֹן:

כה יעשון וכו׳. הוא ענין שבועה וגזמה ולא אמרה, וכאילו אמרה כהטובה ההיא יעשון וכו׳, ועוד יוסיפו טובה, כי כעת מחר וכו׳, ואמרה לשון רבים, כי עבדה לבעל ולאשרה:

כעת. הכ״ף באה לאמתת הדבר:

השאלות: למה לא הרגה אותו תיכף:

ותשלח איזבל ראתה כי לב אחאב נוטה אל אליהו ומצדיקו ולא ערב לבה להרגו תיכף וחשבה כי בלילה תהפך לב אחאב לשוב אל רשעו:

כה יעשון אלהים. אמרה זה בלשון רבים לרבוי האלוהות אשר היו עובדים להם: