וַיֹּ֤אמֶר אַחְאָב֙ אֶל־עֹ֣בַדְיָ֔הוּ לֵ֤ךְ בָּאָ֙רֶץ֙ אֶל־כׇּל־מַעְיְנֵ֣י הַמַּ֔יִם וְאֶ֖ל כׇּל־הַנְּחָלִ֑ים אוּלַ֣י ׀ נִמְצָ֣א חָצִ֗יר וּנְחַיֶּה֙ ס֣וּס וָפֶ֔רֶד וְל֥וֹא נַכְרִ֖ית מֵהַבְּהֵמָֽה׃

וְלוֹא נַכְרִית מֵהַבְּהֵמָה. לֹא תִכָּרֵת כָּל בְּהֶמְתֵּנוּ מִמֶּנּוּ.

וַאֲמַר אַחְאָב לְעוֹבַדְיָהוּ הֲלִיךְ בְּאַרְעָא עַל כָּל מַבּוּעֵי מַיָא וְעַל כָּל נַחְלַיָא מָאִים נִשְׁכַּח עִסְבָּא וּנְקַיֵם סוּסְוָּן וְכוּדַנְוָן וְלָא נִפְסוֹק מִבְּעִירָא:

לא נכרית. ולא נהיה נכרתים מן הבהמות:

חציר. דשא:

ונחיה. ונזון, וכן (שם מה ה) למחיה שלחני:

ויאמר לכן צוה לו לבקש מזון לבהמותיו, ועל צד הצורה אמר אליו שיבקש מזון להבהמות ע"פ שאמרו במדרש כשאין בני אדם ראוים לגשמים יורד המטר בשביל בהמה, כי האדם הבחיריי ניתן לגמול ועונש, לא כן הבע"ח שלהם ברית כרותה, ברית הטבעי שלא יכרתו מיניהם, וע"י הברית הזאת יורד המטר גם על האדם הגם שהוא נידון לפי המעשים, וז"ש אולי נמצא חציר ונחיה סוס ופרד ועי"כ ולא נכרית מהבהמה, לא נגרע מהבהמה וע"י הבהמה לא יכרתו גם בני אדם:

חציר. עשב להאכיל הבהמות:

ולא נכרית מהבהמה. רצה לומר שלא נכרית עצמנו מהבהמה שלא תשאר ממנו לנו קצת: