מְלָכִים א׳ י״ח · ל״ו

וּבִדְבָרְךָ עָשִׂיתִי. שֶׁהִקְרַבְתִּי בַּבָּמָה בִּשְׁעַת אִסּוּר הַבָּמוֹת.

וַהֲוָה בְּמִיסַק מִנְחָתָא וּקְרִיב אֵלִיָהוּ נְבִיָא וַאֲמַר יְיָ אֱלָהֵיהּ דְאַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל יוֹמָא דֵין יִתְיְדַע אֲרֵי אַתְּ יְיָ דִשְׁכִנְתָּךְ שַׁרְיָא בְיִשְׂרָאֵל וַאֲַנָא עַבְדָךְ וּבְפִתְגָמָךְ עֲבָדִית יַת כָּל פִּתְגָמַיָא הָאִילֵין:

בעלות המנחה. בעת העלאת מנחת הערב, הוא התמיד של בין הערבים:

ויגש. אל ה׳ להתפלל:

היום יודע. רצה לומר: כאשר תרד האש, יודע היום וכו׳:

בישראל. רצה לומר: משרה שכינתך בישראל:

ואני עבדך. ובהיות הנס הזה על ידי, ידעו הכל שאני עבדך נביא נאמן לה׳, ויאמינו בי לעולם בהנבאי להם:

ובדברך וכו׳. רצה לומר: מהראוי שתעשה לי הנס הזה, כי הלא כל הדברים האלה שעשיתי להגדיל הנס, הלא כל מחשבותי בעבור ישמרו דברך, ולא למעני עשיתים:

ה' אלהי אברהם שמאז אהל שכן בישראל, היום יודע, א. שעוד אלהותך בישראל משגיח עליהם ושוכן אתם בתוך טומאתם, ב. שאני עבדך, ג. שכ"ז עשיתי בדברך להקריב בבמה ולהוריד האש:

ובדבריך עשיתי את כל הדברים האלה. ר"ל בשליחותך ובמצותך כי ידמה שצוהו על זה כמו שזכרנו ואע"פ שנניח שלא צוהו על זה הנה יתכן שיאמר כי בדברו עשה זה מפני שאמר לו שיראה אל אחאב ויתן מטר על פני האדמ' והיה בלתי נכון שיתן מטר על פני האדמה בעודם מחזיקים ברשעתם כי אז יסור מעצירת המטר התועלת אשר בעבורו היה והוא כדי שישובו מדרכם הרעה אבל אם היה הענין כן יאמר כי מקרה היה זה לא בסבת חטאם הנה מן ההכרח היה שיעשה תחלה מה שיהיה סבה להחזירם למוטב לפי מה שאפשר ואז יכירו כי עונותיהם הטו דבר עצירת הגשמים: