וְהָיָ֞ה אֲנִ֣י ׀ אֵלֵ֣ךְ מֵאִתָּ֗ךְ וְר֨וּחַ יְהֹוָ֤ה ׀ יִֽשָּׂאֲךָ֙ עַ֚ל אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־אֵדָ֔ע וּבָ֨אתִי לְהַגִּ֧יד לְאַחְאָ֛ב וְלֹ֥א יִֽמְצָאֲךָ֖ וַהֲרָגָ֑נִי וְעַבְדְּךָ֛ יָרֵ֥א אֶת־יְהֹוָ֖ה מִנְּעֻרָֽי׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
וִיהֵי עוֹד דַאֲנָא אָזֵיל מִלְוָתָךְ וְרוּחָא מִן קֳדָם יְיָ יִטְלִינָךְ לַאֲתַר דְלָא אִידַע וֶאֱהַךְ לְחַוָאָה לְאַחְאָב וְלָא יִשְׁכְּחִינָךְ וְיִקְטְלִינַנִי וְעַבְדָךְ דָחֵיל מִן קֳדָם יְיָ מִזְעוּרִי:
ורוח ה׳ ישאך. כאשר היה למוד בכך כפעם בפעם:
על אשר. על מקום אשר לא אדע אנה הוא, לבקשך שמה:
ולא ימצאך. בהמקום הזה:
והרגני. בחושבו שהתלתי בו, כאומר דרך לעג, הנה שלחתי לבקשו ולא מצאתו, והנה הוא עומד פה:
ועבדך ירא וכו׳. ולמה אם כן תהיה אתה סיבה על מיתתי:
והיה, וע"כ כי באמת אינך רוצה להתראות אליו, רק אתה רוצה להראות שמבקש אותך בחנם בארצות אחרות כי אתה מצוי פה, ובכ"ז והיה אני אלך וכו' ורוח ה' ישאך על אשר לא אדע, וזה מגמתך להראותו, אבל הלא בזה תגרום לי סכנה כי ובאתי להגיד וכו' ולא ימצאך והרגני, ועבדך ירא את ה' ולמה תסבב הריגתי:
ורוח ה' ישאך על אשר לא אדע. הנה היה אליהו מורגל בכך כי כאשר היה במקום אחד היה רוח ה' נושאו אל מקום אחר כמו שזכרנו ולזה ירא עובדיה מזה:
