וַתֵּ֥לֶךְ וַֽתַּעֲשֶׂ֖ה כִּדְבַ֣ר אֵלִיָּ֑הוּ וַתֹּ֧אכַל (הוא והיא) [הִֽיא־וָה֛וּא] וּבֵיתָ֖הּ יָמִֽים׃

וַאֲזָלַת וַעֲבָדַת כְּפִתְגָמָא דְאֵלִיָהוּ וַאֲכַלַת הִיא וְהוּא וֶאֱנַשׁ בֵּיתָא יוֹמִין:

ימים. אמרו רבותינו ז״ל: שנה:

(טו-טז) ותלך, באר כי עשתה כדבר אליהו, שעשתה העוגה לו תחלה ואח"כ לה, והטעם בזה כי עקר הברכה היה בשבילה לא בשביל אליהו, ולפ"ז ותאכל היא והוא היא היתה האוכלת בעצם וראשונה והוא היה טפל אליה בזה ואוכל בזכותה, כמ"ש הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך. ובאר שכד הקמח לא כלתה ששרה הברכה על הכד, וזה כדבר ה', לא עפ"י דבר אליהו וכחו:

ותאכל הוא והי' וביתה ימים. הקדים הוא תחלה כמו שאמר לה אליהו: