עַל־חַטֹּ֤אות יָֽרׇבְעָם֙ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֔א וַאֲשֶׁ֥ר הֶחֱטִ֖יא אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל בְּכַעְס֕וֹ אֲשֶׁ֣ר הִכְעִ֔יס אֶת־יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

עַל חוֹבֵי יָרָבְעָם דְחַב וּדְחַיֵב יַת יִשְׂרָאֵל בְּאַרְגְזָיוּתֵיהּ דְאַרְגֵיז קֳדָם יְיָ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל:

בכעסו. רצה לומר: שהיה יודע רבונו, ומתכוין להכעיסו ולמרוד בו:

על חטאת ירבעם א. שחטא, ב. שהחטיא, ג. אשר הכעיס שעשה להכעיס: