כִּדְנַן אֲמַר יְיָ לָא תִסְקוּן וְלָא תְגִיחוּן קְרָבָא עִם אֲחֵיכוֹן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תּוּבוּ גְבַר לְבֵיתֵיהּ אֲרֵי מִן קֳדָם מֵימְרִי הֲוָה פִתְגָמָא הָדֵין וְקַבִּילוּ לְפִתְגָמָא דַייָ וְתָבוּ לְמֵיזַל כְּפִתְגָמָא דַיְיָ:
כי מאתי. בהשגחה בא הדבר, ולא במקרה:
לא תעלו להלחם עמהם בעריהם, ולא תלחמון שתזמינו אותם למלחמה כמו לכה נתראה פנים, שובו איש לביתו ר"ל וא"צ שתעמדו חלוצים מיראתכם שהם יבואו למלחמה בארצכם, כי מאתי נהיה הדבר הזה שיהיו עשרת השבטים לירבעם ושבט יהודה לבית דוד, וישובו ללכת ובד"ה כתוב וישובו מלכת אל ירבעם, ר"ל כי היה שני צויים, א. אל תעלו להלחם עמו וז"ש בד"ה וישובו מלכת, ב. שובו איש לביתו ועז"א פה וישובו ללכת פי' איש לביתו:
שובו איש לביתו כי מאתי נהיה הדבר הזה. מגיד שהחולק על כוונת השם ורצונו לא יצלח:
