כֹּ֣ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֡ה לֹא־תַעֲלוּ֩ וְלֹא־תִלָּ֨חֲמ֜וּן עִם־אֲחֵיכֶ֣ם בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל שׁ֚וּבוּ אִ֣ישׁ לְבֵית֔וֹ כִּ֧י מֵאִתִּ֛י נִֽהְיָ֖ה הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַֽיִּשְׁמְעוּ֙ אֶת־דְּבַ֣ר יְהֹוָ֔ה וַיָּשֻׁ֥בוּ לָלֶ֖כֶת כִּדְבַ֥ר יְהֹוָֽה׃ {ס}
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
כִּדְנַן אֲמַר יְיָ לָא תִסְקוּן וְלָא תְגִיחוּן קְרָבָא עִם אֲחֵיכוֹן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תּוּבוּ גְבַר לְבֵיתֵיהּ אֲרֵי מִן קֳדָם מֵימְרִי הֲוָה פִתְגָמָא הָדֵין וְקַבִּילוּ לְפִתְגָמָא דַייָ וְתָבוּ לְמֵיזַל כְּפִתְגָמָא דַיְיָ:
כי מאתי. בהשגחה בא הדבר, ולא במקרה:
לא תעלו להלחם עמהם בעריהם, ולא תלחמון שתזמינו אותם למלחמה כמו לכה נתראה פנים, שובו איש לביתו ר"ל וא"צ שתעמדו חלוצים מיראתכם שהם יבואו למלחמה בארצכם, כי מאתי נהיה הדבר הזה שיהיו עשרת השבטים לירבעם ושבט יהודה לבית דוד, וישובו ללכת ובד"ה כתוב וישובו מלכת אל ירבעם, ר"ל כי היה שני צויים, א. אל תעלו להלחם עמו וז"ש בד"ה וישובו מלכת, ב. שובו איש לביתו ועז"א פה וישובו ללכת פי' איש לביתו:
שובו איש לביתו כי מאתי נהיה הדבר הזה. מגיד שהחולק על כוונת השם ורצונו לא יצלח:
