רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11וְאֶת שֵׁבֶט בִּנְיָמִן. הָעוֹמְדִים עַל הַגְּבוּל, שֶׁיְּהוּדָה וּבִנְיָמִין הָיָה גְּבוּלָם סָמוּךְ זֶה לָזֶה.
(ויבאו) [וַיָּבֹ֣א] רְחַבְעָם֮ יְרוּשָׁלַ֒͏ִם֒ וַיַּקְהֵל֩ אֶת־כׇּל־בֵּ֨ית יְהוּדָ֜ה וְאֶת־שֵׁ֣בֶט בִּנְיָמִ֗ן מֵאָ֨ה וּשְׁמֹנִ֥ים אֶ֛לֶף בָּח֖וּר עֹשֵׂ֣ה מִלְחָמָ֑ה לְהִלָּחֵם֙ עִם־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל לְהָשִׁיב֙ אֶת־הַמְּלוּכָ֔ה לִרְחַבְעָ֖ם בֶּן־שְׁלֹמֹֽה׃ {פ}
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
וְאֶת שֵׁבֶט בִּנְיָמִן. הָעוֹמְדִים עַל הַגְּבוּל, שֶׁיְּהוּדָה וּבִנְיָמִין הָיָה גְּבוּלָם סָמוּךְ זֶה לָזֶה.
וַאֲתָא רְחַבְעָם לִירוּשְׁלֵם וּכְנַשׁ יַת כָּל בֵּית יְהוּדָה וְיַת שִׁבְטָא דְבֵית בִּנְיָמִין מְאָה וְתַמְנָן אַלְפִין גְבַר גִבַּר עָבְדֵי קְרָבָא לְאַגָחָא קְרָבָא עִם בֵּית יִשְׂרָאֵל לַאֲתָבָא יַת מַלְכוּתָא לִרְחַבְעָם בַּר שְׁלֹמֹה:
ויקהל, להלחם, כי חשבו שה' יושיעם אחר שהמלוכה מובטחת לזרע בית דוד, וז"ש להשיב את המלוכה אל רחבעם בן שלמה:
ואת כל בית יהודה ובנימן ויתר העם. זה לאות שמלך על יהודה ובנימן גם היה עמו משאר השבטים וזה אמרו ויתר העם ואחשוב שהיו יושבים בירושלם מכל השבטים ואותם נשארו לרחבעם גם אפשר כי משבט שמעון נשאר מעט במלכות רחבעם כי נחלת שמעון היתה מפוזרת תוך נחלת בני יהודה כמו שנזכר בספר יהושע: