וַיִּשְׁלַ֞ח הַמֶּ֣לֶךְ רְחַבְעָ֗ם אֶת־אֲדֹרָם֙ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַמַּ֔ס וַיִּרְגְּמ֨וּ כׇל־יִשְׂרָאֵ֥ל בּ֛וֹ אֶ֖בֶן וַיָּמֹ֑ת וְהַמֶּ֣לֶךְ רְחַבְעָ֗ם הִתְאַמֵּץ֙ לַעֲל֣וֹת בַּמֶּרְכָּבָ֔ה לָנ֖וּס יְרֽוּשָׁלָֽ͏ִם׃

אֲדוֹרָם. הוּא אֲדוֹנִירָם.

וּשְׁלַח מַלְכָּא רְחַבְעָם יַת אֲדוֹרָם דִמְמַנָא עַל מַסְקֵי מִסִין וּרְגָמוּ כָל יִשְׂרָאֵל יָתֵיהּ בְּאַבָנָא וּמִית וּמַלְכָּא רְחַבְעָם אִתְקַף לְמִסַק בִּרְתִיכָא לְמִפַּךְ יְרוּשְׁלָם:

וישלח המלך. שלח אל העם להחזירם בדברי רכות:

התאמץ וכו׳. כי פחד לנפשו:

וירגמו. השלכת האבנים נקראת רגימה:

התאמץ. מלשון אומץ, רוצה לומר: התחזק:

וישלח את אדורם, בזה הסכיל עשו ששלח את אדורם שהיה ממונה על המס בימי שלמה ועליו היה משטמת העם על כבד המסים, שלחו לגבות המס להראות שרוצה לקחת מהם המס ביד חזקה כמו מקדם, ובזה התמרמרו מאד ויסקלוהו והמלך הוצרך לברוח, ואז: