מְלָכִים א׳ י״ב · ט״ו

וְלָא קַבֵּיל מַלְכָּא מִן עַמָא אֲרֵי הֲוַת פְּלוּגְתָּא מִן קֳדָם יְיָ בְּדִיל לַאֲקָמָא יַת פִּתְגָמָא דְמַלֵיל יְיָ בְּיַד אֲחִיָה שִׁילוֹנָאָה עַל יָרָבְעָם בַּר נְבָט:

אל העם. אשר שאלו להקל עולם:

כי היתה סבה. רצה לומר: לא בעבור גודל סכלותו השיב מה שהשיב, כי אם מה׳ היתה:

אל ירבעם. אשר הוא ימלוך:

סבה. ענין הקפת הדבר והגורם לה:

ולא שמע אין ספק שעוד התוכחו עמו והראו לו כי לא במקל חובלים ימשול בם נגד רצונם, והיה ראוי שישמע אל העם ויראה אחרית דבר מראשיתו, רק שהיה זה סבה מעם ה' למען הקים את דברו אשר דבר ה' ביד אחיה השילוני אל ירבעם בן נבט, ר"ל שהגם שהנבואה שינבא הנביא לרעת איש אחד תשתנה לפעמים אם ייטיב האיש מעשהו, לא כן אם מעורבת בה טובה לאיש אחר כמו פה שרעת רחבעם היתה הבטחת טובה לירבעם, ועז"א אשר דבר ה' אל ירבעם, שה' הוא מדת הרחמים המורה הבטחת הטוב, ונבואה כזאת לא תשתנה בשום אופן: