מְלָכִים א׳ י״ב · י״א

עַקְרַבִּים. אשגלנטי"ר בְּלַעַ"ז (עֵץ וֶרֶד-הַבָּר שֶׁיֵּשׁ לוֹ קוֹצִים), שֶׁעוֹקְצִין כְּעַקְרָב.

וּכְעַן אַבָּא רְמָא עֲלֵיכוֹן נִיר תַּקִיף וַאֲנָא אוֹסִיף עַל נִירֵכוֹן אַבָּא רְדָא יַתְכוֹן בְּשַׁרְבִיטִין וַאֲנָא אֶרְדֵי יַתְכוֹן בְּמַרְגְנִין:

ועתה. הואיל ותגדל מעלתי, אוסיף עוד עולכם, כי עוד יתרבו אנשי וסוסי, ועליכם לכלכל:

יסר אתכם. למלאות די מחסורו:

ובעקרבים. המכאיבים עוד יותר:

העמיס. ענין הטענת משא, כמו (בראשית מד יג) ויעמוס איש על חמורו:

יסר. מלשון יסורין והכאה:

בשוטים. הוא כעין שבט, כמו (משלי כו ג) שוט לסוס:

בעקרבים. מין קוצים, כמו (יחזקאל ב ו) ואל עקרבים אתה יושב:

ועתה דון בהפך אם אבי העמיס עליכם עול כבד והיה לו כח לחדש העול ולהכריח אתכם עליו, כ"ש אני שיש לי זכות ע"ז ואני אוסיף על עולכם, שזה קל יותר מלהעמיסו בתחלה, ואם אבי היה לו כח להכריח אתכם בשוטים אני אכריח אתכם בעקרבים, כי יש לי זכות וירושה במלכות בלתי מוגבלת:

בשוטים. בשבטים:

בעקרבים. שבטים אשר בהם קוצים שנוקבים ומכאיבים וירצה בזה שהוא יכביד להעמיס על עולם ויוסיף ליסרם במוסר יותר קשה מהמוסר שיסרם בו שלמה: