מְלָכִים א׳ י״א · ל״ט

אַךְ לֹא כׇל הַיָּמִים. כִּי לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ תָּשׁוּב הַמְּלוּכָה אֵלָיו. וּבְסֵדֶר עוֹלָם מָצָאתִי: וַאעַנֶּה אֶת זֶרַע דָּוִד לְמַעַן זֹאת, כְּנֶגֶד שְׁלשִׁים וָשֵׁשׁ שָׁנָה שֶׁנִּתְחַתֵּן שְׁלֹמֹה אֶת בַּת פַּרְעֹה, שֶׁנְּשָׂאָהּ בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית לְמָלְכוֹ, וּכְנֶגְדּוֹ נִגְזְרָה גְּזֵרָה עַל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד לֵחָלֵק, וּרְאוּיָה הָיְתָה הַמְּלוּכָה לַחֲזֹר בִּימֵי אָסָא בִּשְׁנַת שֵׁשׁ עֶשְׂרֶה לְמָלְכוֹ, אֶלָּא שֶׁקִּלְקֵל לִשְׁלֹחַ שֹׁחַד לְמֶלֶךְ אֲרָם, וְלֹא סָמַךְ עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהוּא שֶׁנֶּאֱמַר בְּדִבְרֵי הַיָּמִים: בִּשְׁנַת שְׁלשִׁים וָשֵׁשׁ לְמַלְכוּת אָסָא, בָּנָה בַּעְשָׁא אֶת הָרָמָה, וְאִי אֶפְשָׁר, שֶׁהֲרֵי אָסָא קָבַר אֶת בַּעְשָׁא בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וָשֵׁשׁ לְמַלְכוּתוֹ, אֶלָּא שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁלּוֹ, הוּא קוֹרֵא שְׁלשִׁים וָשֵׁשׁ, שֶׁהֵן סוֹף שְׁלשִׁים וָשֵׁשׁ לַחֲלֻקַת הַמַּלְכוּת, וְהִגִּיד הַכָּתוּב שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁנָה קִלְקֵל אָסָא, אַךְ לֹא כָּל הַיָּמִים, אֶלָּא שְׁלשִׁים וָשֵׁשׁ שָׁנָה.

וְאַעֲנֵי יַת זַרְעָא דְדָוִד בְּדִיל דָא בְּרַם לָא כָל יוֹמַיָא:

ואענה. במה שאקח מידם עשרת השבטים:

למען זאת. על שסרח שלמה:

אך לא כל הימים. כי בימי המשיח תשוב כל המלוכה לזרע דוד:

ואענה. מלשון עינוי ויסורין:

ואענה את זרע דוד שיהיו מעונים ר"ל נכנעים לפניך וזה יהיה בעבור זאת שלא שמרו מצות ה' (כנ"ל פל"ג), אך לא כל הימים כי יהיו ימים שיתחזקו מלכי יהודה ולא יהיו מעונים לפני מלכי ישראל, וגם רמז שיבא עת באחרית הימים שתשוב המלוכה כולה לבית דוד: