וְלֹא־אֶקַּ֥ח אֶת־כׇּל־הַמַּמְלָכָ֖ה מִיָּד֑וֹ כִּ֣י ׀ נָשִׂ֣יא אֲשִׁתֶ֗נּוּ כֹּ֚ל יְמֵ֣י חַיָּ֔יו לְמַ֨עַן דָּוִ֤ד עַבְדִּי֙ אֲשֶׁ֣ר בָּחַ֣רְתִּי אֹת֔וֹ אֲשֶׁ֥ר שָׁמַ֖ר מִצְוֺתַ֥י וְחֻקֹּתָֽי׃

וְלָא אֶסַב יַת כָּל מַלְכוּתָא מִינֵיהּ אֲרֵי מַלְכָּא אֲשַׁוִינֵיהּ כָּל יוֹמֵי חַיוֹהִי בְּדִיל דָוִד עַבְדִי דְאִתְרְעֵיתִי בֵיהּ דִנְטַר פִּקוּדֵי וְאוֹרַיְתִי וּקְיָמַי:

את כל הממלכה. רצה לומר: שום דבר מן הממלכה לא אקח מידו, ודוגמתו (שמות כ י): לא תעשה כל מלאכה, ורצה לומר: שום מלאכה:

כי נשיא אשיתנו. כל ימיו אשים אותו לנשיא על כל ישראל, כאשר הוא עתה:

אשיתנו. אשימנו, כמו (תהלים יב ו) אשית בישע:

השאלות: הלא מיד שלמה לא לקח כלל והיה מלך כל ימי חייו, ואיך אמר ולא אקח את כל הממלכה כי נשיא אשיתנו:

ולא אקח ר"ל הגם שקרעתי הממלכה מידו ר"ל שגזרתי עליו שלא תשאר בידו לא אקח את כל הממלכה בפועל מידו ור"ל אף מקצת הממלכה (כמו כל חלב וכל דם לא תאכלו) אך הקריעה היא לענין שלא יורישנה לבניו כי רק נשיא אשיתנו כל ימי חייו שהנשיא אינו מוריש הנשיאות לבניו, ומזה הצד שהוא לא יוריש אותה לבנו אינו עוד מלך (שהמלכות ירושה לבניו) רק נשיא, וזה למען דוד עבדי (כנ"ל פסוק י"ב):