וְזֶה הַדָּבָר. אֲשֶׁר הוֹכִיחוֹ עָלָיו.
שְׁלֹמֹה בָּנָה אֶת הַמִּלּוֹא. וּבְבִנְיָן זֶה סָגַר אֶת פֶּרֶץ הָעִיר דָּוִד, שֶׁהָיָה הַפֶּרֶץ אֲחוֹרֵי הַמִּלּוֹא, אָמַר לוֹ: אָבִיךָ פָּרַץ פְּרָצוֹת בַּחוֹמָה לִכָּנֵס בּוֹ עוֹלֵי רְגָלִים, וְאַתָּה גָּדַרְתָּ אוֹתָהּ, לַעֲשׂוֹת אַנְגַּרְיָא לְבַת פַּרְעֹה, לְהוֹשִׁיב שָׁם עֲבָדֶיהָ וּמְשָׁרְתֶיהָ.
וְדֵין פִּתְגָמָא דַאֲרֵים יְדָא בְּמַלְכָּא שְׁלֹמֹה בְּנָא יַת מִלֵיתָא אֲחַד יַת תַּרְעֲתָא קַרְתָּא דְדָוִד אֲבוּהִי:
וזה הדבר. רצה לומד: בדבר הזה מרד במלך, אשר גינה מעשיו בפרסום, ואמר שלמה בנה את המלוא, ודוד הלא הניחו פנוי, להתאסף בו לעת הצורך:
סגר וכו׳. רצה לומר: מאז היתה פרוצה חומת עיר דוד, לצאת ולבוא בה אל המלך, להגיש אליו דברי ריבותם, והנה שלמה סגר הפרצה, כאילו אינו חושש לעשות משפט העם:
השאלות: פי' המפרשים שמ"ש שלמה בנה את המלוא הם דברי בזיון שאמר ירבעם לשלמה דחוק מאד, וכי לא היה לו לבזות אותו על שלקח נשים נכריות ובנה להן במות, לא כן סגירת פרצות העיר היא לטובת העיר בל יכבשה אויב ויעלה בפרצותיה:
וזה הדבר אשר הרים יד במלך, ר"ל זה היה הסבה שהיה בכחו להרים יד הגם שעלה כשורש מארץ ציה, כי נתגדל והיה לו אומץ לב על ידי שני ענינים, א. שלמה בנה את המלוא שהיו בנינים גדולים רחבי ידים וגם סגר את פרץ עיר דוד אביו היינו שבנה חומות ירושלים שהיו מפורצים (כנ"ל ט' ט"ו):
