וַיְהִ֗י בִּֽהְי֤וֹת דָּוִד֙ אֶת־אֱד֔וֹם בַּעֲל֗וֹת יוֹאָב֙ שַׂ֣ר הַצָּבָ֔א לְקַבֵּ֖ר אֶת־הַחֲלָלִ֑ים וַיַּ֥ךְ כׇּל־זָכָ֖ר בֶּאֱדֽוֹם׃

וַיְהִי בִּהְיוֹת דָּוִד אֶת אֱדוֹם. אָז וַיִּבְרַח הֲדַד מִפְּנֵי דָוִד וְיוֹאָב.

לְקַבֵּר אֶת הַחֲלָלִים. שֶׁקָּבְרוּ לַהֲרוּגִים שֶׁל אֱדוֹם, הוּא שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם בְּסֵפֶר שְׁמוּאֵל: וַיַּעַשׂ דָּוִד שֵׁם בְּשׁוּבוֹ מֵהַכּוֹתוֹ אֶת (אֱדוֹם) [אֲרָם], שֶׁהָיוּ הַכֹּל מְקַלְּסִין אוֹתוֹ, אִישׁ חָסִיד שֶׁקּוֹבֵר אֶת הֲרוּגָיו, וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּמִלְחֲמוֹת גּוֹג וּמָגוֹג: וְקָבְרוּ כָּל עַם הָאָרֶץ וְהָיָה לָהֶם לְשֵׁם. וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם לְקַבֵּר אֶת הַחֲלָלִים: לְחַלָּצָא יַת קְטִילַיָּא, לָקַחַת אֶת חֲלִיצָתָם.

וַהֲוָה כַּד הֲוָה דָוִד בֶּאֱדוֹם כַּד סְלִיק יוֹאָב רַב חֵילָא לְחַלָצָא קְטִילַיָא וּקְטַל כָּל דְכוּרָא בֶּאֱדוֹם:

את אדום. רצה לומר: באדום:

בעלות יואב. כשעלה יואב שמה להכותם, היה שם דוד, לקבר החללים ויך. רצה לומר: כי יואב הכה כל זכר באדום, ובעבור מרבית חלליו היה דוד מקברם, לרחמנות וחמלה:

(טו-כה) השאלות: אחר שחרץ ענשו בקריעת המלכות למה הוסיף להקים לו שטן, מתחיל לספר שהקים את הדד לשטן ולא ספר כלל במה השטין אותו, ובפסוק כ"ג היל"ל ויקם אלהים לו עוד שטן, וגם מדוע השטינו רזון לא נודע, ומ"ש ואת הרעה אשר הדד אין לו פירוש ומ"ש שיואב הכרית כל זכר באדום סותר למ"ש (ש"ב ח') ששם באדום נציבים: (טו-טז) ויהי בהיות דוד את אדום בספר שמואל ובד"ה אמר שהכה את אדום ח"י אלף וישם באדום נציבים משמע שהשאיר מהם פליטה, וכפי זה נראה שתחלה שם עליהם נציבים אולם בלכת יואב לקבר את החללים מרדו בו שנית ואז הכרית כל זכר באדום כדין מורדים, ולתכלית זה ישבו שם ששה חדשים להכרית הנשארים והנסתרים:

ויהי בהיות דוד את אדום. ר"ל שדוד היה את אדום לקבר את החללים לטהר הארץ בעת שעלה יואב שר הצבא על אדום להכות ואחר זה ספר שכבר הכה יואב כל זכר באדום: