רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11וְנֵשֶׁק. כְּלֵי זַיִן.
וְהֵ֣מָּה מְבִאִ֣ים אִ֣ישׁ מִנְחָת֡וֹ כְּלֵ֣י כֶ֩סֶף֩ וּכְלֵ֨י זָהָ֤ב וּשְׂלָמוֹת֙ וְנֵ֣שֶׁק וּבְשָׂמִ֔ים סוּסִ֖ים וּפְרָדִ֑ים דְּבַר־שָׁנָ֖ה בְּשָׁנָֽה׃ {ס}
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
וְנֵשֶׁק. כְּלֵי זַיִן.
וְאִינוּן מַיְתַן גְבַר קוּרְבָּנֵיהּ מָנֵי כַסְפָא וּמָנֵי דַהֲבָא וּלְבוּשִׁין וּמָנֵי זְיָנָא וּבוּסְמָנִין סוּסְוָן וְכוּדַנְוָן גְזֵירַת שְׁנָא בִּשְׁנָא:
דבר שנה בשנה. מנהג שנה בשנה, כי כן היה עת בואם, פעם בשנה:
ושלמות. ומלבושים:
ונשק. כלי זיין, כמו (ישעיהו כב ח) נשק בית היער:
והמה מביאים לו איש מנחתו, כמו שהיה המנהג בבוא לראות פני מלך גדול:
ונשק. הם כלי זיין: